יוני פחד מכך תמיד. הוא ידע שאם זה יגיע, זה יאכל אותו, כמו
סכין שלופה שעומדת לדקור. הוא פחד מכך תמיד. הוא פחד שזה יגיע,
והוא יתרסק אל מצולות הכישלון הצורבות והחונקות. הוא כה פחד,
עד כי העדיף לעשות בו בעצמו את  הנזק.
  זה התחיל כשיוני היה קטן. יוני בן השתיים- עשרה קיצים, קיבל
ציונים טובים, הייתה לו חברה שלא עזבה אותו לרגע, אהבה אותו.
ההורים שלו זכו בשמונים אלף שקלים בלוטו. הכול הלך טוב. הכול
הלך טוב עד שאביו אמר יום אחד לאימו: "מעניין מה הולך להשתבש?!
כל- כך הרבה טוב זה אף פעם לא טוב כל-כך!" ואשתו תהתה למה והוא
השיב:"את רואה רק ימי קיץ אביביים כל הזמן?! לא, נכון?! אחרי
הרבה ימי אביב יפים יגיע יום אחד יום חורף שחור ויביא סערה!"
אביו של יוני כה האמין בכך עד אשר נזהר עם הכול. היה נרעש
ונרגש ששום דבר לא יאבד, היה לחוץ כל הזמן, עד אשר יום אחד,
מכיוון הלחץ והתרעומת הגיע האסון עצמו. ליבו הכריעו והוא מת.
  מאז יוני נזהר, לא להגיע לשיא הטוב, כל פעם שהיה כמעט שיא
הטוב, הוא היה הורס משהו, כדי שהכול יתאפס, והוא יתרחק מהשיא
שמאיים עליו כל- כך.

  יום אחד, כאשר היה בן שמונה- עשרה, עשו הוריו מסיבת גיוס
לכבודו, הם אף קנו לו שולחן טניס והשקיעו תועפות אחר תועפות
בשביל לשמחו, אותו ואת חבריו. הכול היה לו באותה תקופה, חברה
כוסית שנתנה לו על ימין ועל שמאל, היא גם הייתה יפה. הוא סיים
פסיכומטרי בציון שמעל השבע-מאות וציוני הבגרות שלו בכלל טיפסו
מעלה מעלה. הוריו אהבוהו, אימו ואביו החורג. הוא היה מקובל מאד
מבחינה חברתית ונאה מאד, הן לעיניי הבנות והן לעיניי הבנים.
  הוא הרגיש ששיא הטוב מגיע והחל לפחד, כך שבאמצע מסיבת
הגיוס, כאשר אף אחד לא היה בסביבה, הוא ביים תאונה והעיף את
טלוויזיה לרצפה. הוא העדיף שזאת תהיה המכה שתשבור את שיא הטוב
ולא משהו אחר, כמו התקף לב לאביו החורג או סרטן לאימו או בגידה
מצד חברתו. דברים, שבצדק, נראו הרבה יותר גרועים משבירת
טלוויזיה באלפיים שקל.

  יוני נכשל בקורס הטייס, אך התקבל לצנחנים, שהייתה עדיפות די
גדולה אצלו ברשימה. לכן לא ראה בכך כישלון. הוריו עברו לבית
חדש במצפה בגליל כולל צימר ועוד דברים נלווים. הם יצאו לפרישה
מוקדמת והוא היה שמח על כך.
  הוא עצמו חתם קבע לעוד שנה בתור סמ"פ, כסף רב ועבודה שהוא
אהב. הוא עמד להציע לחברתו נישואין. הכול טוב. יותר מדי טוב.
שיא הטוב. שוב שיא הטוב הזה שהורס לו כל הזמן. הוא חייב לעשות
משהו רע, אך הפעם טלוויזיה לשבירה זה לא מספיק, הוא הולך להציע
נישואין, זה צריך להיות משהו באמת רע. משהו דרסטי.
  בלילה, כשכולם ישנו, הוא הלך לשדה קרוב, לבדוק אותו, טרם
יציאתה מחר, של מחלקה, לתרגילי ניווט.
  בבוקר, קבוצת חיילים הלכה לניווטים בשטח,יוני הסתכל על שטח
רמת-הגולן ועל חייליו משוטטים בו. במקום שהייתה אמורה להיות
גדר והיא לא הייתה קיימת כלל עברו החיילים. לפתע עלה חייל אחד
על מוקש ורגלו עפה. יוני נשף לרווחה. שיא הטוב כבר חלף, שהרי
הוא, לילה קודם לכן, כשכולם היו גמורים מעייפות, חתך את גדר
התיל של שדה המוקשים, אף חייל לא יכול היה לדעת היכן השדה
בדיוק, בלי הגדר.
  בתחקיר שנערך קצת אחרי, נמצא כי פעולה חבלנית של גורמים
עוינים גרמה לחבלה בגדר שמקיפה את שדה המוקשים.
  עכשיו אפשר להציע נישואין. האיום של שיא הטוב עבר!
  בגיל ארבעים, אחרי שאשתו של יוני זכתה בשמונים אלף שקל
בלוטו ובנו בן השתיים עשרה, שהייתה לו חברה שאהבה אותו וציונים
טובים, התחיל יוני לפחד שוב. הוא פחד משיא הטוב, הוא השתגע
משיא הטוב ולא היה מוכן לקבלו. הוא כל- כך נלחץ ממנו עד שלקה
בהתקף לב והתפגר.
  מאז מנסה בנו לא להגיע לשיא הטוב (הוא כבר הרס ארבעה מכשירי
טלוויזיה).