גאי, המבט שלך עושה לי טוב.
אתה יושב לידי, ואני מביטה בעיניים שלך,
עיניים ירוקות, עיינים שרוצות לראות עוד ועוד.
עיניים שאפשר לראות הכל בתוכם,
כשאני רואה את העיניים שלך, אני רואה אותך,
אני נכנסת למערבולת, מערבולת שאי אפשר לצאת,
אני תקועה שם, אתה לא נותן לי לצאת,
למה?
נכנסתי, עכשיו אי אפשר לצאת,
אני רואה אותך, הכול בפנים מוחבא,
למה אתה מחביא את זה? למה רק אני רואה את זה?
בתוך העין הירוקה אני רואה אבא,
אבא שלא מתייחס,
רואה אימא, אימא שאוהבת מאוד,
רואה אחים, שאוהבים אבל לא מתייחסים,
הרבה חברים, חברים שאוהבים אבל לא מבינים.
רואה חברה, חברה שאוהבת אבל אתה לא נותן לה לראות אותך,
לראות את גאי האמיתי.
למה רק לי אתה נותן לראות את זה?
מה אתה חושב עלי גאי? אתה אוהב אותי?
למה אתה נפתח רק אליי?
לא רוצה לראות אותך, זה קשה, החיים שלך יפים מבחוץ, אבל רקובים
מבפנים, למה אתה לא מבין את עצמך? למה אני בקושי מצליחה להבין
אותך? למה אתה כזה קשה? למה החיים שלך כאלה קשים?
אני לא יודעת,
גאי, יקיר שלי, אני מקווה שהחיים שלך יהיו יותר טובים.
אני מקווה שיום אחד אני אוכל להבין אותך.
אני אוהבת אותך מאוד.