ואני רוצה כל כך הרבה, וזקוק לכל כך מעט
חוץ מצעקות אין כאן שום דבר, רוצה הכל לאט
וכשהמילים מוצאות דרכן החוצה, את במקום אחר
ואחר כך העיניים של הפליאה, למה אני לא מדבר?!

וכשהחושך יורד והעיניים נעצמות
בפנים בפנים עמוק אני יודע
שמחר כמו כל יום חדש
אני אראה את אותו המבט שלך הקורע...

ואיך אני אדע מה את רוצה ממני, מכולם
הרי בשבילך רק את היחידה שקיימת בעולם
ובשבילך תמיד את היית המישהו האחד, בשבילך את היא המישהו
המיוחד
וגם כשהייתי איתך שנים, תמיד בעצם נשארתי לבד.

ואני זקוק לכל כך הרבה, ורוצה כל כך מעט
לא שומעים כבר צעקות, וכל האש שהייתה דועכת לאט
והמילים כבר לא יוצאות החוצה, ואני במקום אחר
ואני עם מבט של פליאה תוהה,היכן היית כשרציתי שתשמעי,
היכן היית כשכן רציתי לדבר?!