למה לעזעזל עשיתי את מה שעשיתי, כנראה שתשובה לעולם לא תהיה
לי. אני רק יודעת שלא יהיה לי את האומץ לשנות את הטעות שלי.
וזה מה שבאמת כואב, אם הכנסתי את עצמי למבוך הזה הרי מן הראוי
שגם אוציא את עצמי משם. ארבע שעות טיסה זה המרחק הגאוגרפי
ביננו אבל המרחק הרגשי גדול פי כמה וכמה. איך נטשתי אותך איך
יכלתי? אבל מצד שני היייתי אז צעירה לא הבנתי הרבה מהחיים שלי
ועשיתי את מה שנראה לי לנכון, לא הייתה לי בררה.
אני עדיין זוכרת מה לבשתי ביום ההוא כשנפרדנו בשדה תעופה ואני
שיניתי את חיי ב180 מעלות. את יתר הפרטים אני זוכרת במעורפל.
אני רק זוכרת שלא פחדתי (הפחד בא אחר כך) שהייתי מלאת ציפייה
מלאת תקוות מלאת חלומות.
אם הייתי צריכה לעשות את הבחירה כיום כנראה שלא הייתי בוחרת את
מה שבחרתי אז.
גיליתי שהחיים האחרים הם לא כאלה יפים (וזה עוד במילים
העדינות) גיליתי את מה שלא ידעתי אז - אנשים יכולים להיות
אכזריים.
אבל מצד שני לו נשארתי אתך איזה מן חיים היו לי. אני לא מגדת
עתידות ולא אוכל לענות אני רק יודעת שגם אתך וגם בלעדייך אני
מרגישה קור עצב וזרות.
הכי בעולם הייתי רוצה לחזור אלייך לנסות ולשקם את מה שנהרס,
אבל לא אני לא יכולה להראות את פרצופי לפניך. הרי לא ככה אני
זכורה לך. בחורה מחייכת שמחה ולא מדוכאת ועצובה.
אני יודעת שאני אשתנה ושאני עוד אחזור,אראה אותך ונהיה ביחד כי
שנינו קשורים בקשר שאף אחד לא יוכל להפר.
ובינתיים, בינתיים כל אחד מאיתנו חיי את החיים שלו.
ואני עוד אחזור.