כמו מראה הניצבת מול נשמתי, פני השמים אפורים, קודרים
באשליה שמבינים את רצונותי במטר כבד אותי מטביעים
טיול דרך השלוליות אך אף לא אחת עמוקה דיה
עם רוחות במקום רגשות משתוללת הסערה
רטוב עד לשד עצמותי
מתייעץ עם אחד מצדדיי
אך הוא אומר שהסוף הגיע, קרוב לוודאי
וצד שני- שותק
מחוסר ישע בריק מתעמק
תמונת הנוף בצורה כה מדויקת אותי מבטאת
לעצת השמים עליי לפנות כעת?
למרות יופיים ונכונותם לעזור
כבר איבדתי אמונים ובתור מתפלל איני מתכוון לגמור

מנסה לחשוב, אך מרגיש אובד עצות
נזכר בפניה היפות
הדמעה שנזלה לא נראתה
פניי רטובות ממילא
שאלת השאלות את עצמי שואל
זוהי אהבה או שמא רק הרגל?

צמרמורת עברה בגופי
האם היא מוכנה לתת בשבילי?
האם אני מוכן להקריב בשבילה?
האם הייתי מחליף את נשמתי בנשמתה?
שוב בעיני רוחי פניה עולות
נזכר במגרעותיה אך גם במעלות
נוכח שברגעי הדיכאון היא היתה סיבתי להיות

רואה אותה מעבר לרחוב
מעורפל מדי בשביל לשפוט אם מבטה מבשר טוב
לקראתה הולך באיטיות אך לפתע פגיעה
כבר לא אגיע לעבר השני של המדרכה
דם עוטף, מכסה את עיניי
ולדאבוני, רק כעת היא מחבקת ובדמעות מניחה נשיקה חמה על פניי