ילדה, את זוכרת את הספסל שלנו?
הכוכבים מעלינו מאירים רק לנו
וריח שיח הפרחים מאחורינו
איך ישבנו לנו מחובקים להנאתנו
אלה היו ימים של פעם, ימים עברו
ועכשיו הם זיכרונות על קצה המחשבות שלנו
ובין זוכרים ללא זוכרים אנו נעים
בין יודעים ללא יודעים מה אנו רוצים
אני מנסה להבין האם אני מתגעגע
או שאולי זה הזיכרון בי מתעתע
מעניין אם את חושבת על אותו דבר
כשבעיניי את מסתכלת, את יודעת עוד לא מאוחר
אני שלך תמיד הייתי ולנצח אהיה
בואי נחיה מחדש את הזיכרון הזה