22:00 בלילה, 12.5.2004

אתה יכול לכעוס עליי, אתה יכול לא להבין אותי, אתה יכול לומר
שוב : "עוד מכתב ?!- מה יהיה?!"

כן, אתה יכול לומר הכל, אבל דבר אחד ויחיד אתה לא יכול, לעצור
לי את הרגשות...

אם לא אלייך, אין למי, ורגשות חייבים לצאת מהלב, אחרת אי אפשר
...

אתה רואה שכלית ואני רואה רגשית, וכבר אמרתי לך היום: "אל
תתפלא למה אני כותבת לך מכתבים", אני לא יכולה לדבר איתך, וזה
יושב בתוך תוכי, ממלא את ליבי, אני מרגישה כמו אחת שטרם הגיעה
אל סיפוקה (והפעם זה יצא אפילו תרתי משמע ...)

אמרתי לך כבר בהתחלה, באותו היום ששאלתי אותך את כל השאלות שרק
יכולתי לחשוב עליהן: "ומה אח"כ? ואם ארצה יותר?", וידעתי למה
שאלתי...

ועם כל זאת, קשה לי, כי אני כל כך רוצה ומשתוקקת, יש בי להט של
תשוקה, אני רוצה כבר לחוש משהו מהסקס הזה שהוא כל כך יפה ועוד
איתך...

קשה לי הרגש הזה, שאני צריכה לפעמים לחכות לך, להיות רק איתך,
לחכות למגע שלך, להנאה שתבוא ממך, להנאה שאני אגרום לך...

כן, אתה תאמר: "שוב עוד מכתב", ואח"כ: "מה יהיה הסוף", תוכל לא
להבין, תוכל גם לכעוס, אבל דבר אחד ויחיד לא תוכל לעולם...

לעצור לי את הרגשות.