איילת אין / כבולה ועיפה |
תוגה חסרת פשר
צינה קפואה ומיוסרת,
כלואה בתוך חדר
כמו אדם שנקבר.
כמהה אני לאור השמש
לחופש, לשלווה
לגשם שאינו פוסק מלרדת
עד כלות השיכחה.
נשחק בי הרגש
נטמע כאב חסר הפשר
ללא רגש
כבולה ועיפה.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|