ישבתי על המדרגה.
השמים היו כחולים, והעננים לבנים ודלילים, לידי מספר עלים עפים
במעגלים עם הרוח, חלק מהם יוצאים מהמסלול המתוכנן להם זה מספר
שנים ונתקעים בי, נתקעים חזק כל כך, שני עולמות מטלטלים. העלה
הזה לא יחזור למסלול הרגיל שלו, עכשיו הוא שוכב לו, לבד, בלי
חברים נוספים.
העלה לא יקום מהאדמה אלא אם כן יבוא רצון חזק שיעיף אותו בחזרה
למסלול, אבל מה הסיכוים שזה באמת יקרה, חשבתי לעצמי.
הפרח גדל לידי, בלי מחשבה קטפתי אותו, זהו עוד עולם נהרס, וזה
לא העולם שלי, הפרח היפה הזה, המושלמות של הטבע, הרסתי ברגע
אחד, אני מסתכלת עליו ויודעת בצער רב שהשורש שנשאר באדמה ימשיך
להתפתח, אבל היופי העדין הזה שאצלי ביד, ימות עוד כמה שעות.

העלה והפרח שכבו אחד ליד השני, הלוויה, שניהם בעוד מספר שעות
כבר לא יקבלו חלק חשוב מהמוח ויעברו אחורה, לחלק האחורי, שרק
אם בעוד כמה שאני לא אפחד אני אעשה היפנוזה ואפתח את כל החלק
האחורי של המוח שלי, אבל עוד פעם, מה באמת הסיכוי שזה יקרה?

העולם שלי ממשיך, אבל העולמות של הפרח והעלה לא ימשיכו במסלול
הרגיל שלהם, במסלול שנקבע לפני מיליוני שנים.

תחשבו על זה.