שרה להב / 467. לשקוף התחלף |
והנשימה מגועשת בה
מאביב שרקיעיו זוהרים
ופריחתו פורצת הרים,
לעיר שמתאפללת וצומרת
בערבית של שקיעה משחררת
ומילה שלדממה מתעוררת
ולהב הזכרון גוררת.
כי, נביטת סופו של זמן,
ששעוניו לא יצלצלו כאן,
יומו לא הפילה בחרב.
הוא לשקוף התחלף.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|