שלא ריחמת לרגע. שלא עצרת לשניה להושיט לי איזה גלגל הצלה
כשטבעתי בתוך ים הדמעות הזה...
שהסתכלת מהצד, ובמקום לעזור לי ולהיות שם לצידי רק לגלגת.
השתמשת בזה נגדי, כדי לפגוע בי.
עשית הכל כדי רק להוסיף לכל המצב הזה. לכל הבילבול והעצב
שכל-כך העיקו עליי.

ואתה לא הבנת. ואני לא כועסת. לא שונאת. אולי עוד 5-10 שנים?
אולי אז תבין...

בינתיים, בינתיים עברתי אותך. איתך או בלעדיך, אני חזקה יותר.
חזקה הרבה יותר מאותה אחת שנתנה לך לפגוע בה בלי התנגדות, שלא
יכלה לעמוד אל מולך ולכעוס ולגנות את המעשים הבזויים שלך.
אבל זהו. עברתי את זה ,הכל מאחורי.
ולא אתה, ולא אף אחד אחר, תוכלו לפגוע בי. להפיל אותי. לדרוך
עליי...
אני הרבה יותר חזקה ומחוזקת. והבנאדם החדש שאני - לא צריך
אנשים כמוך.
ובאמת,שיהיו לך חיים יפים. כל עוד לא תיקח בשלי חלק.

ממני, שנפגעה,
אבל לא עוד.