אתה. אתה גורם לי לתחושה. מוזרה כזאת ולא מוכרת. בתולית כל כך.


אתה. אתה שוב גורם למחשבה. מחשבות ראשוניות על דברים שאולי אני
לא מוכנה עדיין לחשוב עליהם.

אתה. אתה גורם להרגשה. הרגשה כאילו אני נמצאת עכשיו בעוד איזה
סרט אמריקאי. כאילו אני עוד בת נוער עם שפתון אדום שאופה
עוגיות כדי לחזר אחריך, ואתה, משוויץ בגביעים של הכדורסל שלך.


אתה. אתה שוב שם. שוב במחשבה שלי. מהרגע הראשון שאני פותחת את
העיניים שלי ועד הרגע שבו הן נעצמות וגולשות אל עולם החלומות.

אתה. אתה מסתובב שם. החלום שייך לך ואתה עושה בו מה שאתה רוצה.
אתה שולט בי ובפנטזיות שלי עליך. יוצא איתי להרפתקאות ולמסעות
רחוקים, עם יצורים מוזרים ועלילה לא מובנת.

אתה. אתה האסוציאציה הראשונה שלי לכל נושא. כל סרט שאני חושבת
עליו, כל ספר, וכל מבחן. אתה האיש הראשון שאני רוצה להרשים,
והאיש האחרון שאני רוצה לאכזב. אבל מה מאכזב אותך? ומה עונה לך
על הציפיות?

אתה. אתה המוזה החדשה שלי. כשאני חושבת על לצייר אני חושבת
עליך. אתה גורם לי לרצות לגעת במכחול שוב. להעביר אותו על הדף.
להוסיף איזה צבע, ושהקו הזה יצא במקום שאליו אני מייעדת אותו.
אתה כאילו עומד שם ומכוון את האצבעות שלי, ואת העיניים שלי, אל
מה לצייר עכשיו.

אתה. אתה אפילו מה שמניע את האצבעות שלי. אני מתקתקת על המקלדת
את האותיות. שוב ושוב עוד אות, ויוצרת מילה, ומשפט, ואין תו
אחד שלא טבועה בו מחשבה אליך. אין מילה אחת שאין לה קשר אליה.
המשפטים שלי מכוונים אליך. אתה פתאום הכל והכל זה אתה. החיים,
היקום, וכל השאר. בכל מחשבה, בכל סטייה, ובכל חוויה. נראה
מגניב? אולי לך...

אתה. אתה השתלטת עלי. אני עכשיו מכורה אליך. חושבת רק עליך,
ועל למה אולי אתה לא מחזיר טלפון. אולי... הוקפצת לבסיס?
אולי... היית בתאונת דרכים? אולי... אתה עכשיו בחדר במלון עם
עוד איזו בחורה? אולי... פשוט לא אכפת לך? אולי... ואולי...
ואולי... אבל אני עדיין רוצה להרגיש את החום שלך על הכתפיים
שלי. ואת הרטיבות של הנשיקה שלך. למרות שאולי הייתה שם סיגריה
קודם. אני רוצה לגעת בך, לנשום שוב את הבושם שלך. אני רוצה.
אבל מה זה יעזור לי לרצות? אני רוצה שאתה תרצה. אני לא רוצה
להיות מכורה אליך. אני לא רוצה להתגעגע ולהיפגע. אני רוצה
שפשוט תראה לי שאתה זוכר אותי. זוכר שאני קיימת.

אתה. אתה שוב שוכח? שוב מענה אותי בציפייה לטלפון ממך?