אני לבן כמו סיד
לא ממש,
יותר לבן שקוף
אני מפחיד ילדים
לא ממש,
יותר הם מפחידים אותי

מתהלך בין חדרים
חוצה אלפי מסדרונות
דורך רק איפה שכואב

כאילו מרחף
בין קוץ לקוץ
עד שנדקר

הייתי נופל, שותת דם
אם רק הייתי יכול
כאילו חוקי העולם
כבר לא עלי
כאילו כל שכבד לי -
חסר משקל.

הייתי נופל, שותת דם
אם רק הייתי רואה
את התחתית
כאילו תמיד עוד נשאר
מקום נמוך יותר

איני נשמע
קולי דועך בין יבבות

איני נראה
דמותי דוהה בין אחרות

איני אלא זיכרון
מחוק
חלוש
בראשו של זה
אשר נבהל ממני

איני אלא רוח,
רוח רפאים.