רק חזותך אשמה
שאיבדתי השליטה,
שפכתי את הבירה עלייך,
שלחתי ידיי אל פרותייך
מבעד לחולצתך הרטובה.
נכון, אני אשם שלא חשפתי בפנייך
את מחשבות זימתי
ולאן זה עשוי להוביל
אם תתייצבי מולי
במבט חושני.
אבל היית ממש אחלה
כאשר גררת אותי לתוך האמבטיה,
שם קברתי את כל תסביכיי
הפלגנו אל התאווה
עד נכווינו באש מימיה.
שיפרנו עמדה אל המיטה,
רתקתי ידייך באזיקים לראשה,
כיסיתי עינייך ברטיה,
הכל על פי מצוותך לחוש כנועה,
לאבד את השליטה.
אני יודע, לא לי ביקשת להיכנע,
הייתה זו מחוותך ליצר הרע
אשר עלייך כפה
להשתחרר מאותו איפוק
החוסם תדיר דרכך אל הסיפוק.
פעם ראשונה בחייך שביקשת מעצמך
להפסיק להיות חזקה,
התפללת להיות משוחררת וחופשיה
מכל חובת עינוג הזולת
באמצעות איבוד השליטה העצמית.
ידייך הקשורות ועינייך המכוסות
הותירוך רק עם אופציה אחת כדי ליהנות-
להתמכר לתחושות...
להתרכז בעקצוצי גופך מכל מגע ידיי
להתמכר אל תחושת האיבר החודר לנרתיקך.
קצב נשימותייך התגבר...
ידייך ניסו, מן האזיקים, להשתחרר...
כל נסיון לא מוצלח את גופך ריטט...
התענוג החל לחלחל... את באפלה עם עצמך...
לא צריכה אף אחד לענג... רק להתמסר לעצמך.
התוצאות לא איחרו להגיע... ניע אחר זיע...
את נכנסת לקצב שבגניחותייך יוצרת...
כולך סמוקה ומפרכסת... בידייך בי חובטת;
אני מגביר הקצב... מתקשח לו האבר...
ואת ממש נזרקת... לכל עבר... נכנעת (ליצרייך) ודוממת...
03/02/05 |
