מוקדש באהבה וזיכרונות מאלו שנותרו שם. מוקדש לכל חייל לוחם
שממשיך לעשות מילואים למרות שיש קצינים מטומטמים בצה"ל שבשבלם
אנחנו סטיסטיקה על דף נייר שהולך לגריסה וכל עוד שהקידום מובטח
אנחנו יכולים ללכת להזדיין.
מוקדש לצבא שהיה פעם כה יפה וכה מוסרי עד ששינה את יעודו להרג
בלבד.


- לקחת את הדיסקית?
- כן אמא, יש לי את הדיסקית, היא עדין במקום הרגיל שלה, על
הצוואר.
- שמור על עצמך שם, אל תנסה להיות גבור גדול, אתה מבין?

אני לא יודע למה חשתי בצווארי את הדיסקית כמו חבל תליה. כל
הדאגה הזו, אפשר לחשוב, לאן אני כבר הולך?

- אתה שוב לא עונה לי, תיזהר שם בלבנון.

לבנון?
כן, אני עולה ללבנון.

- למה  אתה לא עונה, תגיד משהו.
- מה את רוצה שאגיד?
- שתשמור על עצמך שם.
- כן אמא, אני הולך לשמור.
- לא סתם לשמור, התכוונתי לשמור על עצמך.
- איך את רוצה שאעשה זאת בדיוק?
- אתה רוצה שלא אישן בלילה?
- זה בסדר, גם אני לא אישן בלילה, כך אדע שמישהו חושב עלי שם.
- אתה רשע.
- עם גאה, נדיב ואכזר, לא כן?
- תלך, קח את התרמיל ופשוט תלך.

לקחתי את התרמיל, התעכבתי שניה בדלת, אמי במטבח ממשיכה
בבישוליה, הבטתי במראה, פתחתי את הדלת ויצאתי.

- שמור על עצמך
- מה?
- שמור על עצמך שם יאיר
- בשבילך אעשה הכל ורד, אפילו אשמור עלייך שם.
- מספיק עם התשובות הרומנטיות, אני מתכוונת לכל מילה ברצינות.
- גם אני אוהב אותך נורא.( כן, זו התשובה, נורא.)
- יאיר, למה אתה עושה לי את זה?
- עושה מה?
- אתה מעצבן
- אמרתי לך כבר שאני אוהב אותך?
- יאיר
- אל תבכי, את יודעת שלא התכוונתי, את מבינה, הלחץ וכל ה...
- די, תפסיק עם זה, פשוט תפסיק.
- האוטובוס שלי הגיע, אני צריך לעלות.
- תתקשר?
- נראה.

- אז מה, היום הגדול הגיע יאיר.
- כן. איזה יום היום?
- היום הגדול, היום שאנו יוצאים לפעילות מאחורי קו אדום.
אני חושב להוריד את הדיסקית, היא הדוקה מידי. הורדתי את
הדיסקית אבל התחושה אותה תחושה, מתהדקת יותר ויותר.
- שמע יאיר, אני הולך לתפוס איזו שינה עצבנית, תעיר אותי
כשנגיע.
הוצאתי ספרון קטן של אלתרמן.
" עוד אזכור אחות... כי לא צריך לשכוח-
 הם היו כמוני, הם היו טובים,
 רק אסור היה אותם לקרב לשלוח,
 רק אסור היה לתת להם רובים..."

נרו יאיר, כך מכנים אותי מהפעולה האחרונה. לשחרר ניצרה, לסחוט
לחי, להביט באדם אשר צץ בכוונת, לעצור נשימה, לסחוט את ההדק,
לא ללחוץ רק לסחוט, פווף, אין אדם.
ואז לקום ולהסתער, לצעוק כמו שלא צעקת אף פעם, לא צעקה של אדם,
צעקה פראית של טירוף, לירות ולירות ולירות, הרוג, הרוג, הרוג,
הרוג, הרוג עוד.
רעש מהשמיים, רעמי יום הדין, מרכבת אש נוחתת ובולעת את
החיילים, חזרה לחיקו הטוב של האלוה.

- יאיר, היגענו?
עדין לא, עדין לא הגענו לשום מקום ולשום דבר.
- אל תשכח להעיר אותי כשנגיע
- לאן?
- ללבנון. אתה בסדר יאיר?
- לא.
- מה הבעיה?
- כלום, תחזור לישון.

השיירה עברה ללא שום תקלה מיוחדת הנראית לעין אנושית, כלומר לא
התפוצצנו ממטען, אפשר להגיד שכוחותינו הגיעו בשלום לסיוט.
הלילה הגיע.
אפלה, ככל שהיא גדולה יותר כך היא אינה נראית, אבל אני ראיתי
אותה, ראיתי אותה מחייכת כלפי, מרגיעה.
חברים סיפרו לי שיש איזה מבחן פסיכולוגי הבוחן את אופי האדם
כיצד הוא מגיב למצבים.
- דומינו מקודקוד דומינו
- המשך קודקוד דומינו
- קבלי אנגליה שלנו
- רות, קיבלתי
המבחן מורכב משתי שאלות: 1. איך אתה מרגיש כשאתה מתעורר
לאפלה?
2. לאיזו חיה היית רוצה להידמות?

- דומינו מקודקוד דומינו
- רות עבור קודקוד דומינו
- קבלי מוקי שלנו.

לא יודע מה איתכם אבל אני נמצא באפלה כבר הרבה זמן ומכל החיות
שבעולם הייתי רוצה להיות אדם

- דומינו מקודקוד דומינו, קבלי יש לנו פרח, חוזר יש לנו פרח
- קודקוד דומינו מדומינו קיבלתי שיש לנו פרח
- רות חיובי, תביאי לפה במיידי דרדר
- רות, קיבלתי
לא חיית אדם, אלא אדם אמיתי, בן אנוש
- קודוקוד דומינו, כאן דרדר, יש לך בועז לטובתי
- רות חיובי.
- כאן  תורן דרדר, מה המצב של הפרח?

בן אנוש.
יצאנו לפעולה, אני עכשיו באפלה וסוף כל סוף אדם.

- דרדר משנה תורן מקודקוד דומינו, קבל הרדוף, חוזר הפרח נהפך
להרדוף
- כאן  תורן דרדר, קיבלתי הרדוף?
- חיובי.