א. אדם

זרוקים בין אלף עולמות
אנחנו
אין סופי מרחק בקצה שמים
מערבולת של אדם
וים, ורכב ומצולות שחקים
ונוגה.

התנשא לבך אל שמש וחזון
ירד, שקע בערפלי ירח מתאבך
באופק.

התפשקו רגליך
בין רקיע לקרקע
מקורקעת לשלד ובריחים
סגרו חיים מעבר לקירות סתומים
ואופל.

ב. כלנית

אני כלנית שצמחה בשדה
אדומה, לבנה, סגולה.
עליי את אור השמש ספגו
שרשי ינקו את מי הגשמים וארווה
צמודה אל צלע אמי השמנה
הקשה, הנותנת.

אני כלנית לבנה שצמחה בשדה
ועלתה על חזה נערה
ראשונה בעונה לזכר חלום אביבי שנשכח
עם בוא הסתיו.

אני כלנית אדומת כותרת
קטופה בידיים זעות
מאימה ולהט
בליל אהבה ודמים.

אני כלנית סגולה שנותרה בשדה
את עליה השירה על סלע
רחוץ מגשמים ודמעות
לזרוע פריי שעלה והציץ
בעונת אביב חדשה.

ג. אגדה

אתמול הייתי בלנה -
חוורה תצוף בים שחור
אליה טסתי על אווז צחור
עם פרס ויונה.

אתמול הייתי בלבנה -
הכחילה ארץ במרחק
נדפו כוכבי-שמים כאבק
ושמש נכונה.

וירק יערים
וברק גורדי שחקים
ונהם קול חיי אדם
נמוגו כלהד"ם.

אתמול הייתי בלבנה -
כי שם המוות מתהלך
בכובד ראש בלי לחייך
אל קצב המכונה.

ספוני אבק שהתערם
על גוף אדם המתפרם
אוצרות חיים נמים
קפואים לעולמים.