חלון נפתח בקול תרועה
היא לא סותמת
והיא חצוצרה
אני מוחא כפיים לפי הקצב
מנסה להוכיח
מנסה לרצות
המחבל עוד קורא אותי
בטח גם את זה הוא קורא
כמו סימן קטן
סימניה
לא מרשה לי לגעת בו
לא מרשה לו לגעת בי
והוא נוגע עמוק
לפעמים הוא תינוק
לפעמים סבתא בסרט אנימציה
עם משקפים שמדברות בעד עצמן
זה לא משנה
אם הוא כלב נובח בטלויזיה
או חתול מיילל במטבח
או סבתא
כשהרכבת עוברת
היא תמיד חוזרת
אל אותו חלום מדויק
אל המינק השחור שזנחה מאחור
בחוץ גשם של צפרדעים שמתו מתוקות
ואין מטריה בנמצא
אפילו לא חתיכת עיתון לכסות את האפור
שחור על גבי לבן
מגשש אחר הדרך החוצה מכאן
הו סבתא סבתא
כשהרכבת עוברת
את תמיד אומרת
שאת בסך הכל מחבל קטן
סימניה
את צוחקת מהשקט
בוחרת בקפידה
ולבסוף מכריעה
ואור גדול שוטף הכול
פמוטים, מבטים מבטיחים
לאן שלא תפנה השמש תזרח
בדיוק כמוך סבתא
כשהרכבת עוברת
את תמיד נזכרת
בתאריך הלידה שלך
את תאריך פטירתך
לא תדעי לעולם
הרכבת עוברת
את נגמרת
הביטי
את כבר שם.