|
נתלשת.
חומקת.
אט אט האחיזה נשמטת.
לא נאבקת.
כך נושר ממני עוד עלה כותרת.
עוד פיסת מציאות
לערימה בצד מצטרפת.
נשימה רודפת נשיפה
גם כשהנפש מנוונת.
מאשימה את האינרציה.
תמיד אותו דבר.
תמיד אני.
בכלא הגועל
שנקרא גופי. |
|
|
נכנסים למכונית
ואמא אומרת:
"מדליק מי
שמקליק ראשון!"
כולם מצליחים
לפני ואני נשאר
כמו טמבל עם
החגורה ביד ולא
מצליח להקליק.
אמא שלי מסתכלת
עלי: "אתה
החוליה החלשה,
שלום!"
(אחד מהרהר על
התנגשויות ערכים
עכשוויות) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.