[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







א. כ.
/
ספיר

אני יושבת ברכבת וחושבת איך לספר לך את כל הדברים שיושבים לי
על הלב. נדמה לי שהפעם יש לי הסבר טוב לעובדה שאת תהיי היחידה
שתשמע את סיפוריי. אולי אני יודעת שאת היחידה שתראה דרכי, תבין
אותי ותוכל לעזור לי להשלים עם עצמי ועם מעשיי, אולי אני מקווה
שהדבר ישמע בעינייך טבעי ונורמלי, ואולי תגידי לי שהיית במצבי
ואת יודעת איך אני מרגישה ומה אני עוברת. קשה להתעלם מהאווירה
שמדמה את המצב לתמונה מסרט כלשהו, אל תשלי את עצמך - זאת
המציאות. חושך יורד על האיזור, האורות הזוהרים בחוץ הם אורות
הערים הרחוקות, האור ברכבת לבן וחזק, מבליט את האנשים שיושבים
ברכבת. אני מניחה כי כל אחד מהנוסעים טרוד בעיסוקיו, אך אני
מרגישה כאילו בוחנים הם אותי, מבינים שמשהו מציף אותי, קולטים
שדבר מה מציק לי, סקרנים לגלות את סודותיי וכמהים לקרוא את
מכתביי. הגלגלים של הרכבת מהירים ומאיצים את דפיקות ליבי ואני
איתם מתחרה ומנסה להקדימם בכתב ידי. דעי לך שלא בזמן מחשבה
נכתב המכתב. סלחי לי על כל המיותר והביני את הדבר, שאינני
יכולה עוד ממך להסתיר. כמו שכבר הספקת להכיר בן אדם חזק אני,
ובעל עקרונות, לא אוותר ולא אתפשר אם בטוחה אני בדעתי, אמנע
מעצמי רצונות ואלחם בנחישות בתחנות רוח אם נראה לי נכון לעשות
כך. עתה גיליתי חולשה שניתן לנצלה. אני שוב מתרחקת ומתנתקת
לכמה ימים, עליי לחשוב ולתכנן את דרכי פעולתי. אני בורחת
מעצמי, מפחדת שמא לא אוכל לשלוט ברצוני ולא אוכל לעמוד בגבולות
שהצבתי לי. אני בטוחה שאת חושדת במה מדובר ומקווה שאת מחייכת
ולא לובשת מבט קר. אני מקווה שתקבלי את דבריי כי משום מה באופן
בלתי מוסבר את מייצגת מבחינתי את האידיאל. את דברייך את אומרת
בכנות ואת עיצותייך נותנת בעדינות, אם תוכלי, תגיבי, באופן
אובייקטיבי, ותאמרי לי מה דעתך - מה עליי לעשות בהמשך?

הגעתי רחוק משציפיתי ותכננתי, אך לא מתוך הכרח או תחושת חובה,
אלא מתוך הנאה טהורה. מחשבות רעות רצות לי בראש ואיני יכולה
שלא לחשוש, שמא טעיתי כשרציתי לנסות ולראות, בעיניים סקרניות?
יושבים ומדברים ומתנשקים ומתחילים והעיניינים מתחממים. הוא
שולח ידיים ואני כבר לא מסרבת ואט אט אני נשכבת, ואז זה קורה -
לא יודעת איך הוא יודע, הוא פשוט עושה. עם הגוף ועם היד עושה
לי דברים, שלא הייתי חושבת לעשות לעצמי לעולמים. כל כך טוב
ונעים ונגמר, ולבסוף מגיע הטעם המר. אני רוצה, ובלהט הרגע אי
אפשר להמנע, אבל המחשבה שזה קרה, קשה, מדוע לעשות זאת אני
מרשה? ומה הבעיה, שאני רוצה או שאני עושה? האם תתני לי תשובה,
או תרופה, או בכלל תזכי לשמוע את האמת לאמיתה...

              עליי, חברתך לנצח
                   א.כ.
            (שאיבדה את תמימותה?!)







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
עם כל הכבוד
למקרה המצער
שקרה שם,
מה זה השם הזה
קוטאותי?
ולאן נעלם
צבוטאותי?
שגם זה לא שם מי
יודע כמה...
אבל הוא בחיים
אז לא מדברים
איתו.
אבל קוטואותי,
מה זה?
בצבוטאותי לפחות
יש תאור של
פעולה וזה אולי
מובן או מועיל,
אבל מה זה
קוטאותי, זה
נשמע כמו שם של
דלקת במעי הגס!


להב בן-לאדן,
גננת במעון
לקשישים, בויכוח
פילוסופי עם
מעריץ.


תרומה לבמה




בבמה מאז 7/3/05 0:09
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
א. כ.

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה