למה אני יכולה להשוות את זה?
למדף.
החיים האלה הם כמו מדף שכל יום אתה מניח עליו ספר אחד, ספר אחד
בלבד, ולפעמים גם שניים. כל ספר שאתה מניח מוסיף משקל על המדף,
מעמיס עליו, אבל אתה לא שם לב, המדף לא מדווח לך את רמת
הסיבולת שלו, הוא לא יכול לבקש ממך עזרה, הוא יכול רק לנשוא את
מה שאתה מעמיס עליו, עד שיום אחד הוא יתמוטט.
היום זה היום, היום המדף שלי התמוטט.
אפשר לקרוא לזה חוסר אופי, אולי אופי חלש. אולי זה בכלל
מזוכיסטיות, הרי כמה שאני סובלת, אני לא מסוגלת להתנתק, לא
ממכם וגם לא מזה. אולי באמת אנשים מנצלים את הטוב שבי עד שכבר
נגמר לי כל הכוח, עד שאני אבין שאני נפגעת, כי כל עוד אני לא
מבינה, בשבילכם זה לא פגיעה.
אז אתם יודעים מה? אולי האופי שלי באמת חלש, ות'אמת אני לא
נהנת מזה, אני רק סובלת מזה, אני מרשה להכל להיכנס לי לראש,
להפוך לי את החיים, לשגע אותי ממחשבות, להוציא ממני את כל מה
שיש בי, רק כדי לא להגיד לא. רק כדי שאתם, שאומרים כל הזמן לא,
שמשתיקים כל הזמן, שחושבים שאתם הכי בסדר, "שלא" עושים טעויות
אף פעם, שמתנהגים אליי ההפך הגמור מאיך שאני מתנהגת אליכם, רק
כדי שאתם תיהיו מרוצים, מאושרים, מסופקים.
אני לא רוצה שתבינו לא נכון, אני לא מחפשת נחמה, רחמים, יחס
מיוחד או כל דבר אחר, אני מחפשת את הכבוד שמגיע לי על כל
הפעמים שאני הייתי שם, על כל הפעמים שהוצאתי אתכם מחרא שהצלחתם
להיכנס אליו, על כל הפעמים שהצעתי מעצמי כל כך הרבה בשבילכם
ונתתי מעבר ליכולת שלי.
אני לא יכולה לקבל עוד יריקות בפנים מכם.
מישהו חכם פעם אמר לי, דברים לא בונים אופי, אופי בונה דברים.
תודה לך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.