היא החליקה את ידה בשיערו, הוא נרדם על ברכיה וכך הם ישבו מתחת
לעץ הרווי במים. היא כל כך התגעגעה למגע אנושי, והוא חיפש אהבה
קצרה שתשעשע אותו בזמן שהחורף מכה על החלון ואין לאן ללכת. כך
הם נפגשו, בלילה גשום כשרצו לאותו מקום מסתור מהגשם החזק. הם
החלו לדבר, הגשם כבר פסק וקרני שמש ראשונות חייכו לעבר עינייה
של אותה נערה שנהגה לבכות כל לילה, ומעכשיו זה נפסק. כך הם היו
מבלים את יחד את לילות החורף, באותו צריף נטוש שבו נפגשו בפעם
הראשונה.
כשהגשם הלך ודעך הוא הפסיק לבוא. האם נהיה חולה? הטילה ספק.
רצתה לבדוק מה קרה לו, אז הלכה לביתו וטיפסה על הסולם שידעה
שהוא היה מתגנב בעזרתו לחדר, כשלא תמיד היו מרשים לו לצאת
כשירד גשם. שם ראתה אותו עם מישהי אחרת; היא היתה בלונדינית
וזורחת, כמו הקיץ החם שמלטף אזורים שהיו רדומים בחורף. הגשם
חזר, אבל רק בעינייה. הוא לקח אותה לצד ודיבר. הסיט את שיערה
השחור וגילה עיניים אדומות ובוכות. הסביר לה שהוא אהב אותה,
ושהיה להם כיף ביחד, אבל היא בסך הכל ילדה של חורף. ועונה זו
כבר נגמרה. כך השאיר אותה, ונכנס בחזרה לחדרו.
היא נשארה בחוץ. רגלייה התעייפו וכך נפלה על האדמה, כמו עלה
שנושר מהעץ. בסך הכל ילדה של חורף, היא אמרה לעצמה. היא כבר
נגמרה, היא כבר נגמרה.


29.1.05