הולך בדרך, אל הלא נודע,
חושב ומחשב מה יהיה הלאה,
מתכנן ומדמיין ,חולם על המקום האחר...

הולך בדרך, אל הלא נודע,
בלי לראות את הרגע,
בלי לחיות את ההווה לשקוד על מה שקורה,
בלי לשים לב למה שמחכה מעבר לפינה...

אותה הסמטה החשוכה,
שאיש לא ראה קודם,
נושאת עימה מתנה לא נעימה,
רק כשאתה תגיע, תגלה,
מה גדולה האכזבה...

ואז לאחר הפיצוץ,
כשהערפל מתפזר, וכולם הולכים,
מסתכל לאן הגעת,
וניצב בפניך, קצה החלום,
קצה החלום הישן, והצביטה,
הצביטה בלב גדולה...

קצה החלום הישן ניצב לנגד עינייך,
דרך ללא מוצא כך נראה,
אך שולח המבט אל על,
ורואה, את האור בקצה המנהרה,

אותה הצביטה, בין רגע,
הופכת תקווה...
משלים עם עצמך, ורואה,
קצה החלום,
לא הגיע, רק הדרך, קצת התפתלה..