אנשים אמרו לי להסתכל על העולם במשקפיים וורודות...
אני לא מצליחה, הכל הולך לי ההפך... הכל נראה שחור יותר ויותר
אני לא אוהבת אף אחד וגם אף אחד לא אוהב אותי...
מה אני עושה פה למען השם?
אני חיה בבית הזה ומרגישה כמו במקום זר... אני רוצה לעבור
למקום אחר...
לעולם שיהיה לי בו יותר קל, ואולי יהיו שם אנשים שמראה חיצוני
הוא לא מה שמעניין אותם הרי זה באמת לא מה שחשוב בחיים...
יש כאן יותר מידי אנשים רייקים בעולם...
אני עוזבת אבל לפני זה רציתי להגיד לכם תודה-תודה על זה
שהשארתם אותי בבית, תודה על שנתתם לי מקום לגור בו ובאמת
ניסיתם...
אבל זה לא מתאים לי, אני לא מצליחה להתמודד עם העולם...
אני מצטערת על כל הסבל הצער והבושה שמופע הזוועות שלי יגרום
לכם אבל אני פשוט לא מסוגלת...
     להתראות...

 "נץ..פורש כנפיים..הסדק נפער
הגבול כמו מיתר.. בשמיים בשנת 2000
אני מיותר כל יום אותו דבר
אין לי שום כיוון אני שוכב ערום
עטוף ברחמים,אלוהים...
שעות,ויש לפעמים עוברים כל הלילות ,כל הימים..
איך בשם שמיים
איך כל זה נגמר
ואיך אני לא נקשר
בינתיים בשנת אלפיים
אני מיותר כל יום אותו דבר                 (נץ-היהודים)
אין לי שום כיוון אני שוכב ערום
עטוף ברחמים ,אלוהים...
שעות ויש לפעמים עוברים כל הלילות כל הימים..
כל הימים.."