[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








עכשיו, הכל באמת בסדר,
הכל הסתדר.

כל בוקר, עיינים נפתחות,
ורואות אור, אור שמאיר את החדר בסגול.
עיינים שרואות מקום פרטי,
מקום שלך, שכולו נתון בידיים שלך.

המסיע מסודר, והכל כבר בסדר,
שם אתה יכול למצוא הרבה חברים,
יושבים ושואלים לשלומך.

הידע רץ לך אל השכל,
במהירות האור,
כאילו אין מחר,
צריך לאגור ולאגור.

המקום הפרטי שלך,
לבד יושב בפינה,
חושב, שומע, רואה,
כותב וקורא, מקשיב
ועוד פעם לומד.



הכל פורח,
הכל מסודר כמו חיילים.
הכל מאורגן כמו החיים,
אז למה אי אפשר להיות מאושרים?
למה בכל זאת הכל נרקב מבפנים?
למה אני צועקת כל לילה לכרית?
למה אני לא מצליחה להיות מאושרת,
לא מאושרת חלקית,
אלא מאושרת, מאושרת תמיד.

כנראה שלהיות מאושרת אני אף פעם לא אהיה, לא כמו שאני רוצה!







ליצירה 11 תגובות (תגובה אחרונה: 8/6/06)
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני לא מוצא את
עצמי.






דנידין בפרץ של
הארה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/2/05 13:22
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אמי שמיר

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה