בחדרי הקטן אני יושב,
וכותב עוד שיר קטן למחברת.
אני יושב על מיטתי הגדולה,
הרדיו משמיע שיר שקט, והדמעות לא מפסיקות לרדת.
והכל חשוך בתוך ליבי
חושך שלא ניתן להסביר,
חושך שרק קולה של מלאך יכול להאיר.
ורק הכאב צוחק בפנים,
כאב גדול שלא ניתן למחוק בחיוכים,
כאב שלא נעלם בנשיקות ובמילים.
והעצב חוגג לו מסביב,
עצב שאני לא יכול לשאת בפנים.
ביקשתי קצת חום ואהבה,
ביקשתי רק ידיד או מישו שיקשיב.
חיפשתי וחיפשתי עד שהתעייפתי,
ותקוותי אבדו בקור הנוראי.
הערב כבר ירד, ובכף ידי נשאר גרגיר קטן של תקוה.
אז עכשיו אני יודע שבכל לילה שיורד, אחד הכוכבים
את האושר לי יחזיר. |