( הערת המחבר: כל האירועים, האנשים והדברים שנאמרים כאן קרו
באמת, אבסורדיים ככל שיהיו)
משתתפים:
דיאמונד דוג (להלן ד.ד. )
מאבחנת מפגרת (להלן מ.מ. )
קב"ן (להלן קב"ן)
המקום:לשכת גיוס חיפה

סצינה 3: אצל המאבחנת המפגרת
מ.מ. : כמה חברים טובים יש לך?
ד.ד. : הייתי אומר...משהו כמו 10.
מ.מ. : כמה חברים טובים מאוד?
ד.ד. : ...6?
מ.מ. : לא יכול להיות. כמה טובים מאוד מאוד?
ד.ד. : אההה...שתיים,שלוש.
מ.מ. : היו תקופות שהיית עצוב?
ד.ד.: אה..לפעמים...
מ.מ. : באיזה תדירות?
ד.ד. : לא יודע. כמו כל מבגר נורמלי, אני מעריך.
מ.מ. : מה זה "נורמלי"?
ד.ד. : לא יודע, אחת לחודש חודשיים.
מ.מ. : לכמה זמן?
ד.ד.: יום..אולי יומיים..
מ.מ. :היו לך תקופות קשות?
ד.ד. : לא ממש.. כיתה ז' אני זוכר שהיה לי קצת קשה.. (הערת
המחבר-איזו טעות פאטאלית!!!)
מ.מ. : מה היה קשה?
ד.ד.: היה לי..קשה להסתגל לחברה חדשה.
מ.מ. :  ואז היו תקופות שהיית עצוב?
ד.ד : אני מניח...
מ.מ. : באיזה תדירות?
ד.ד.: כמו שאמרתי לך..אחת לאיזה חודשיים
מ.מ.: וכמה חברים טובים מאוד מאוד מאוד היו לך אז?

סצינה 4: בטברנה של הקב"ן
קב"ן: אתה בטח שואל את עצמך, למה זימנו אותך לשיחה לקב"ן.
ד.ד.: כן .. זה מאוד לא נעים לי..
קב"ן: יש לך מושג למה?
ד.ד.: ממש לא..אני לא איזה פסיכפט, וגם לא פציפיסט, או מנסה
להתחמק  מהשירות. בעיקר, לא פסיכופט..
קב"ן: טוב, האמת היא שזה די קשקוש. המאבחנת שלך טיפה נלחצה
ממך, וזה איזשהוא אמצעי בטיחות. אף אחד פה, אולי חוץ ממנה, לא
חושב שאתה פסיכופט.
ד.ד. : לא?
קב"ן: לא. בוא נעשה את זה מהר. אתה חושב שאתה יציב?
ד.ד. : כן.
קב"ן: משוחרר.

המשך יבוא