"אני לא מאמין!" חשבתי לעצמי.
פתאום זה היכה בי, כמו מכת ברק!
אני זוכר הכל, פשוט הכל.
ואז הבנתי, זה מהמכה. בגלל זה אני לא זוכר כלום... לא! אני
נזכר!
זה היה ממש כך:
הנחש הסתובב סביב הנסיך הקטן, זה היה מעין טקס כזה, לא הבנתי
מה קורה, כשפתאום הנחש זחל מתחת לרגלו של הנסיך הקטן והרים
אותו, עוד ועוד ועוד... הנחש התארך לאורך עצום ואפילו
אין-סופי! כך הנסיך הקטן הגיע לכוכבו. ואני, שלא יכלתי להיפרד
ממנו, ישר טיפסתי על הנחש, זה היה קשה, הוא היה כל-כך
חלקלק...
הגעתי לכוכב של הנסיך הקטן ומיד ראיתי אותו; הוא ישב לו בצד
כשדמעות בעיניו. באותו רגע עברו לי המון מחשבות בראשי, אבל
העדפתי שלא לסבך את העניינים אז באתי אליו. הוא חייך...
התפלא... ובכה!
"איך יכולתי להיות כל-כך טיפש?! אני לא חבר נאמן!" הוא צעק
לעברי, "בגללי... רק בגללי היא מתה, הרוח שברה אותה, הקור קימט
אותה והזחלים אכלו אותה, טוב, נו.. הרי היא בת חלוף..."
התחלתי לבכות. הרגשתי כמו ילד, זה שימח אותי!
ואז פתאום קלטו עיני מחזה נורא - כל הכוכב היה מלא בבאובבים!
בכל מקום, הם כיסו את כל הרי הגעש, הכל, את הכל!
"מגיע לי," רטן הנסיך הקטן.
מיד עלה רעיון במוחי: "אם תשחרר את הכבשה היא הרי תאכל את
הבאובבים!"
"נכון!" אמר הנסיך הקטן, "וכך כולנו נהיה מרוצים!!"
שחררנו את הכבשה. היא החלה לאכול, אבל היא אכלה מאוד לאט וזה
לקח לה המון זמן.
שנינו היינו עצובים. באותו יום ראינו 52 שקיעות! שיא, אבל
עדיין היינו מאוד עצובים, אז בעזרת להקת ציפורי הנוד עפנו
לכוכב של מדליק הפנסים ואצלו ראינו אלף ארבע מאות וארבעים
שקיעות!
זה מעודד, אבל לא מספיק. איך אפשר לאבד את השושנה שלך, דבר
החשוב לך ביותר בעולם!?!
חזרנו לכוכב הקטן של הנסיך הקטן; הכבשה בקושי אכלה כמה עשבים
שוטים, אז עלה רעיון במוחו של הנסיך הקטן, והוא אמר לי: "אולי
תצייר לי עוד כמה כבשים כדי שיעזרו לחברתן?" ואכן כך עשיתי.
אחר-כך ביקרנו בכוכבים השכנים.
הגענו לכוכב גדול שבמרכזו היה שעון ע-נ-ק-י!
על כוכב זה היו הרבה אנשים שכל הזמן מיהרו; כל הזמן רצו ממקום
למקום.
"סליחה אדוני, לאן אתה רץ?" שאל הנסיך הקטן עובר אורח.
"אני ממהר," ענה האיש, "ואין לי זמן לשיחה".
אז הנסיך הקטן שאל שוב "טוב, אבל לאן אתה רץ?"
והאיש ענה: "אני מאחר ואין לי זמן, מספיק!"
והנסיך כהרגלו לא התייאש: "כן, אבל לאן אתה רץ?"
אז האיש ענה: "לעשות מקלחת."
"אז - למה אתה רץ?" שאל הנסיך הקטן, אבל האיש כבר רץ משם.
כל האנשים על הכוכב הזה מיהרו, לא נחו לשניה.
הנסיך הקטן היה עדיין מאוד עצוב, אבל כל הזמן זכר: "מה שחשוב
באמת נסתר מן העין." אז הוא לא התייאש.
הכוכב הבא היה כוכב של שועלים. היו בו מאות ואפילו אלפי
שועלים, הנסיך התרגש מאוד:
"אולי אני אמצע את השועל שלי פה!"
אני התעצבתי ועניתי: "שכחת שהשועל שלך בכדור הארץ."
"אוף," הוא אמר, "אבל הם כולם כל-כך דומים לו."
"נכון, אבל לא על כולם ביזבזת המון זמן."
הנסיך הקטן שתק לרגע. "ואולי, אולי בא הצייד והרג אותו?"
"באמת אולי" עניתי.
הכוכב הבא היה קטן מאוד, ממש שבכמה פסיעות מגיעים לחצי השני
שלו.
כשהגענו ראינו אנשים שממלמלים דברים וזזים בצורה משונה.
"מה אתה עושה?" שאל הנסיך הקטן איש שנראה לו נחמד.
"אני מתפלל" ענה האיש.
"מה זה להתפלל?" שאל הנסיך הקטן.
"להתפלל?" התפלא האיש, "להתפלל זה לקשור קשר." ענה האיש.
והנסיך הקטן הרי ידע שלקשור קשר פירושו "לאלף", אז הוא לא הבין
ושאל: "מה זה לקשור קשר?"
אז האיש ענה: "אני מתפלל למיהולא והוא בתמורה מברך אותי במה
שאני חפץ."
"אה, אבל מי זה מיהולא?" שאל הנסיך הקטן.
"מיהולא זה האל שלי" ענה האיש.
"אל?"
"כמובן," אמר האיש, "אל זה מי שיצר אותי ואותך ואת הכל, כל דבר
שקיים נוצר ע"י האל והאל יכול להרוס הכל אם ירצה, ולכן חייבים
להיות נאמנים לאל ואז הוא ישיב לך כגמולך."
המשכנו ללכת ובדרך הנסיך הקטן אמר לי: "אז מיהולא אילף שם את
כולם, נכון?" "כנראה שכן," עניתי.
"בטח מיהולא הזה מאוד מתוחכם אם הוא הצליח לאלף את כולם," אמר
הנסיך הקטן.
כשהגענו לחצי השני של הכוכב היו שם רק נשים שהתהלכו כמו
סהרוריות.
"לאן את הולכת?" שאל הנסיך הקטן את אחת הנשים.
"אני לא הולך לשום מקום" ענתה האישה, "אני מחפש משהו."
"מה?"
"אני מחפש את הכלית." ענתה האישה.
"מה זה כלית?" שאל הנסיך הקטן.
"אני מחפש כבר המון זמן," אמרה האישה, "ועדיין לא מצאתי."
"שיהיה לך בהצלחה," אמר הנסיך הקטן, "מה זה כלית?"
"קשה מאוד למצוא את זה" אמרה האישה.
"אני מבין," אמר הנסיך הקטן, "מה זה כלית?"
"אני בעצמי לא יודע" ענתה האישה.
כשהלכנו משם שאלתי את הנסיך הקטן: "שמת לב שהיא מדברת בלשון
זכר?" "לא, למה?"
"כי היא בת והיא דיברה בלשון בן."
"מה זה משנה? היא בסך-הכל בן אדם, לא?"
"אתה צודק," עניתי.
כשהמשכנו ללכת ראינו שלכוכב הזה מחובר כוכב אחר, גדול יחסית.
על הכוכב הזה היו אנשים שעבדו ולמדו.
"סליחה, מה אתה עושה?" שאל הנסיך הקטן נער צעיר.
"אני לומד."
"למה?" שאל הנסיך הקטן.
" כדי שתהיה לי עבודה טובה." ענה הנער.
"ולמה זה?" שאל הנסיך הקטן.
"כדי שיהיה לי הרבה כסף." אמר הנער.
"ומה תעשה אחרי שיהיה לך הרבה כסף?" שאל הנסיך הקטן.
"אחרי שיהיה לי הרבה כסף," אמר הנער, "אני כבר אעשה מה שבא
לי."
"מה שבא לך?"
"כן."
"ואפילו תוכל לדבר עם חיות, או לטוס לכוכבים רחוקים, או להבין
את המבוגרים?"
"לא," אמר הנער, "לא דברים כאלה, אלא דברים שטוב לחיות איתם."
"אבל לי טוב לחיות עם הדברים האלה" אמר הנסיך הקטן.
"אז אתה לא יודע מה טוב" אמר הנער, והלך משם.
המשכנו ללכת, והנסיך שאל איש מבוגר יותר: "למה אתם מחוברים
לכוכב השני?" האיש ענה: "פעם היינו כוכב אחד, אבל התפצלנו
ועכשיו המתפללים מנסים להשתלט."
"איך להשתלט?" שאל הנסיך הקטן.
"הם רוצים שננהג לפי הכללים שלהם, וזה לא בסדר," אמר האיש,
"אוי, אני מצטער אבל אני חייב ללכת, אני מאחר לעבודה." אמר
והלך.
חזרנו לכוכב של הנסיך הקטן, הכבשים כבר אכלו את כל הבאובבים.
פתאום פניו של הנסיך הקטן אורו מרוב אושר: "תראה," הוא אמר,
"הנה השושנה שלי!"
והיא היתה שם נבוכה וצנועה בין שלושת הרי הגעש, כשמסביבה שלושה
פרפרים. "שלום נסיך קטן שלי," אמרה השושנה, "ידעתי שתחזור
אלי!"
והיא הוסיפה: "כשהלכת, הכוכב התמלא בבאובבים ואני הייתי מוסתרת
ביניהם, ועכשיו כשהכבשים אכלו את כל הבאובבים התגלתה...אני!"
"הסתכל," אמרתי לנסיך הקטן, "אנחנו בדיוק מעל כדור-הארץ...
עברה שנה"
"אז, אתה צריך ללכת נכון?"
"כן. צריך להיפרד."
"אני שונא פרידות" אמר הנסיך הקטן.
"להתראות" אמרתי... קפצתי.
בדרך שמעתי: "להתראות" בקול חלוש.
נחתי בכדור-הארץ, בדיוק בתוך המטוס שלי. נחיתה רכה אבל קיבלתי
מכה בראשי ובגלל זה איבדתי את הזיכרון.
אני מבקש שלא להעביר את המידע הזה, אלא רק למאמינים.
כמו שבטח הבנתם, הנסיך הקטן מצא את השושנה שלו, וגילה שהיא כבר
לא היתה גאוותנית כמו פעם.
ואם גם אתם מאמינים ורוצים לבקר את הנסיך הקטן, תצטרכו להיות
במדבר סהרה, בנקודה שממנה רואים את הכוכב שלו, ומתי שהכוכב
יהיה הכי בולט-תצטרכו לקפוץ... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.