היה יכול להיות בנינו משהו טוב, משהו שיש רק בסרטים.
אהבתי אותך אהבת אמת,חשבת עלייך כל יום כל היום.
לא יכולתי בלעדייך היית אוויר לנשימה שלי ואני שלך.
אמרת לי פעם שבקרב לא חושבים על כלום, וחושבים על הכל
ושאתה חושב על איך אני יוצא מפה בחיים וחוזר אלייך...
אמרת לי ביום שבת לפני שיצאת לפעולה שאתה אוהב אותי
זאת הייתה הפעם הראשונה שאמרת לי.
הלב שלי נמחץ שאמרתי לך שאני אוהבת אותך הכי בעולם
ויותר מכולם ואתה האוויר שלי ופה באמצע המשפט נתקת,
המ"פ שלך קרא לך לתדרוך אחרון, זאת הייתה הפעם האחרונה שענית
לי בחזרה.
מאז כל יום במשך שנתיים היינו מדברים שעות ליד הקבר שלך...
הייתי מספרת לך כל מה שעבר עלי על הבחורים החדשים והייתי
מדמיינת איך אתה עונה לי בחזרה...
מקנא בבנים שאני יוצאת איתם, קורא לי מטומטמת שחזרתי לסורי,
ומייעץ לי מה לעשות ואיך לפעול,
כי ככה היית תמיד מאז ועוד עולם.
ואז אחרי שנתים הבנתי שאני צריכה להפסיק עם זה, שזה לא טוב לי,
שאני צריכה להמשיך הלאה להסתכל לעתיד ולא לעבר...
ואז הייתי מגיעה שבוע כן שבוע לא, סופש כן סופש לא
ואז הזכרות, ימי זיכרון וימי הולדת...
עכשיו שעברו כבר 4 שנים, שמתוכם שנתים לא הפסקתי לבוא, שנה
שבאתי כן ולא והשנה שלא באתי בכלל אני יכולה להגיד שאני צריכה
לתת לך לשכב על משכבך בשלום
לתת לך נשיקה בלב ולומר שלום.
|
