התחלה
יוסי עמד שם, עם המכנסיים למטה, והתחיל לבכות.
כולם ראו. כו-לם ראו. לפני שהדמעה הראשונה הגיעה ללחיים שלו,
הוא הבטיח לעצמו שמחר הוא מגיע עם ג'ינס, כזה שאי אפשר להוריד
אלא אם כן פותחים את הכפתור העליון. כשהדמעה כבר נפלה מהפנים
שלו לכיוון הריצפה, הוא העלה את המכנסיים שלו בחזרה, שם את
התיק על הגב והלך לכיוון הכיתה. בדרך הוא יכל לשמוע כמה בנות
מגחכות. הדמעה השנייה יצאה לדרך, ועד הזמן שהיא עזבה את הפנים
כדי ליפול לריצפה, יוסי כבר היה בכיתה.
זה היה הקטע החדש של הערסים בבית ספר שלו, להוריד את המכנסיים
של האנשים. תמיד הם הלכו בהפסקה הגדולה בחבורה, חיפשו קרבן
וכשמצאו אותו הם באו מאחוריו והפשילו לו את המכנסיים במהירות.
רק שלשום הורידו לחבר הכי טוב שלו את המכנסיים, והוא ניחם אותו
ואמר לו שזה לא כל כך נורא, ושכולם ישכחו מזה אחרי יומיים. מצד
שני, כשלחבר שלו הורידו את המכנסיים הם לא תפסו גם את
התחתונים, והשאירו אותו חצי עירום באמצע בית ספר.
הדמעה השלישית יצאה לדרך כשיוסי ישב כבר בכיסא שלו, ושיחזר את
מה שקרה בראש. לקחה לו שנייה להבין שגם התחתונים ירדו. שנייה
שבה כל מי שעמד בסביבו לקח צעד לאחורה. ואז כולם בהו בו,
והתחילו לצחוק. להתפוצץ מצחוק. כולם, כו-לם. אפילו החברים הכי
טובים שלו, שמהם הוא היה מצפה שהיו מגיעים מסביבו במהירות, כדי
לחסום את זווית הראייה של האחרים, גם הן התפוצצו מצחוק ולא עשו
כלום. גם גליה צחקה, למרות שהיא היתה רחוק ולא ראתה הרבה.
הדמעות הרביעית והחמישית יצאו לדרך במהלך השיעור, והשישית
והשביעית בהפסקה הבאה, כשלכל מקום שהוא הלך הוא שמע צחוקים
ולחשושים.

אמצע
בהפסקה הרביעית הוא כבר ידע מה לעשות. הלך מהר לחצר הגדולה,
כשבדרך הוא נאלץ להתעלם מכל הליחשושים מסביבו, ומהכמות המפתיעה
של בנות שהצביעו עליו בחיוך ממזרי.
במהירות הוא איתר את מי שהוא חיפש, הערס שהוריד לו את
המכנסיים. הוא היה עם כל החברים שלו, ולא היה ליוסי ספק שאם הם
ירצו הם יוכלו לפוצץ אותו במכות, אבל יוסי תיכנן להתגנב בין כל
הילדים, לתפוס את הערס הראשי, ולברוח כל כך מהר שלא יבחינו
בו.
הוא יצא לדרך, רץ בין המוני הילדים שדיברו וצחקו. אחרי עשרים
שניות הוא כבר היה לייד רגליים של הערס. הוא תפס את החלק
העליון שלהם, ווידא שגם התחתונים היו בתפיסה שלו, ובמהירות
הפשיל אותם. הוא התכוון לפנות ולרוץ מהמקום במהירות המקסימלית,
אך לפני שהוא הספיק הוא ראה משהו שכל כך הדהים אותו וגרם לו
ליפול מהמקום.
לערס לא היה... לא היה... לא היה כלום, למען האמת. פשוט חלק
שקוף איפה שהיתה צריכה לנוח החבילה. האנשים מסביב לא שמו לב
למתרחש.
יוסי היה על הריצפה, עדיין המום, כשהערס הרים את המכנסיים
והסתכל עליו במבט מאיים. 'מה אתה חושב, יא אשכנזי דפוק? שהיינו
מורידים לאנשים ככה ת'מכנס אם לא היה לנו 'ביטוח'?' כל הערסים
התחילו לצחוק, והוא יכל לראות את האגרופים מתחילים להגיע.

סוף
הדמעות החלו ליפול שוב.
השישית ירדה כשהמנהלת הפרידה בין החבורה של הערסים ויוסי.
במורד הלחי הדמעה התערבבה עם קצת דם, ונפלה מהפנים בגוון אדום.
יוסי ניגב את הדם, לא משהו רציני, סתם שריטה שטחית. המנהלת
אפילו לא שמה לב אליו, רק דאגה לקחת את הערסים למשרד שלה. סביר
להניח שהם יקבלו איזה יומיים ריתוק, ואז יחזרו וירביצו לו שוב
פעם, הפעם לא באמצע החצר הגדולה.
הדמעה השביעית ירדה כשהוא הלך מהמקום. בפעם השנייה באותו היום,
כל העיניים היו מופנות אליו. רק אליו. כולם התלחשו.
הדמעה השמינית החלה לרדת כשגליה פנתה אליו. 'היי, יוסי..' היא
אמרה. יוסי ענה 'הי', וקיווה שהוא לא מסמיק.
'דווקא אהבתי אותך שם, אתה יודע.'
אהבה אותו שם? איך? הערסים קרעו לו את הצורה.
יוסי ירק טיפה דם. הדמעה נפלה על הריצפה.
'אהבת? אותי? אבל חטפתי מכות, סתם, כמו אידיוט.'
גליה צחקה. 'לא, לא שם. מקודם, בהפסקה השנייה. אתה יודע,
כש...'
יוסי חייך גם הוא.  
אולי היום לא היה הכי גרוע, אחרי הכל.

אפילוג
הדמעה השמינית ירדה עשר שנים אחר כך, כשהיא הבריזה לו מתחת
לחופה.
התשיעית ירדה חודש אחרי זה, כאשר הוא שמע מחבר שלו שגלית
התחילה לצאת עם איזה ערס אחד, שהשמועות מספרות שאין לו שום דבר
למטה.
הדמעה העשירית ירדה בעוד עשר שנים, כשהוא ראה עם האחיין הקטן
שלו את 'במבי' בוידאו, ואמא של 'במבי' מתה. 'מדהים', הוא אמר
לאושלי, האחיין, 'איך הסרט הזה אף פעם לא מאבד את הקסם שלו'.