דודו הניח את בדל הסיגריה במאפרה. הוא כיווץ את מצחו, מצמץ
פעמיים, והטה את ראשו לצד ימין. לאחר מכן, הוא נענע את ראשו
מצד לצד, הרים גבותיו ויישר מבטו לכיווני.
"אני מאוד מקווה שאתה מתבדח, יוני", הוא אמר לי בנימה כה
רצינית, עד כי חששתי לענות לו בשלילה. הסטתי מבטי ממנו,
והסתכלתי אל כיוון הרצפה. סגרתי את עפעפיי, ומבלי משים זלגה
מעיני דמעה. היא התקדמה לאט במורד לחיי, ולפני שהספקתי לספוג
אותה בממחטה שהוצאתי מכיסי, היא עזבה את פניי וצללה מטה. ראיתי
אותה מתנפצת ונשברת על שולחן עץ האלון העתיק בחדרו של דודו.
הרגשתי את ידו של דודו טופחת על גבי, ושמעתי את קול הצתת
הסיגריה הבאה שלו. "בוא, נעשה סקס, ותשכח מהשטויות האלו", הוא
אמר. מיד הפנתי את מבטי אליו. הייתי נחוש, כועס, הרגשתי שאני
מתנתק מבתוליי הרגשיים, ובפעם הראשונה מתחבר עם הטבע שלי...
הרגשתי את גופי בוער, אבל שכלי היה כמשותק. דודו מעולם לא ראה
אותי מתעצבן בכזו צורה.
"הסברתי לך בעדינות שהגעתי למסקנה שאני הטרו, ואני אחיה עם
ההחלטה שלי. אני מבקש ממך לעשות אותו הדבר". הוא פחד. הוא פחד
מגילוי הרגשות הקיצוני שלי, מהזעם שבפעם הראשונה התפרץ אצלי.
הוא לא ידע איך להתמודד עם כזו בשורה, וחשש לקשר שלנו.
ומהכרותי עם טוב לבו של דוד, הוא חשש הרבה יותר לעתיד שלי מאשר
לטובתו האישית.
נפרדתי ממנו בעדינות, ואפילו לא החזרתי לו נשיקה אחרונה. הוא
ביקש ממני לשמור על עצמי, ואני רק אמרתי שעכשיו אני מתחיל
לעשות כן, ועד עכשיו לא הגנתי על מבצרי היחיד בעולם - על
גופי.

בבית ישבתי, לבדי, עם בקבוק של וויסקי מיושן שמצאתי במרתף. כוס
אחר כוס, לגימה אחר לגימה, נשימה אחר נשימה, התגבשה במוחי
הקונספציה לגבי מהות הגבר בכלליות, ומהותי כפרט. נתתי לדמיון
שלי לזרום, בפעם הראשונה. ליצור תמונה במוחי על שנים שבהן רק
אחוזים בודדים מהאוכלוסיה קיימה יחסים חד מיניים. ימים בהם
ההומוסקסואל היה חריג, נלעג. ימים בהם ההבדל בין הגבר והאישה
היה מהותי, ורגשות הניעו את בני האדם ולא שכלם הישר.
תמיד דמיינתי את "העולם הישן", בו לגברים היו נישות מוגדרות
כמו ספורט או משקאות תוססים על בסיס לתת שנקראו "בירה". ימים
בהם שני גברים שרצו ליישב ויכוח הרימו זרועותיהם באוויר, וחבטו
אחד בשני עד זוב דם. אפילו שמעתי על עדויות לגבי סכינים
שהחובאו באביזרי לבוש, ושימשו ככלי נשק בקרבות "מרכזיים".
חשבתי על תקופות מרוחקות, בהן לבם של הזכרים היווה את מקור
כוחם. בהן אומץ וערכי כבוד שלטו בחברה, ואדם שהציב מטרה לנגד
עיניו היה מוכן אף להקריב את חייו למענה.

לפתע, חזרתי לפוקוס. מולי עמדו הוריי, מזועזעים.
"מדוע אתה שותה מהמוצג המוזיאוני היקר שרכשתי באלפי רופיות,
בני יקירי?" שאל אבי. הסתכלתי לכיוונו, הנפתי את הבקבוק אל על,
וניפצתי אותו בקול תרועה עז על רצפת האסבסט מצופת הברום
היקרה.
אבי נזעק, ושם ידו על לבו. "היו לי כבר שני התקפי לב היום, אתה
מתכוון לגרום לשלישי במעשים נלוזים אלו?" הוא נזף בי בחינניות,
בעודו מחייך. "אבא, כדאי שתשב. אמא, הייתי ממליץ גם לך". הם
התיישבו, ואני נעמדתי.

"אבא, מה הייתה התחושה שלך, כשניפצתי את הפריט האהוב עליך
ביותר מכל האוסף, באכזריות וללא הסבר הגיוני?"
"כנראה שהבקבוק היווה מטרה למזיקים כלשהם, או שאולי גרם ללחות
במרתף."
"אבל מה היתה התחושה שלך, מה הרגשת מבפנים?"
"הבנה וקבלה, כתמיד, בני האהוב."
"ובמידה והייתי אומר שהסיבה היחידה שהייתה לי לנפץ את הבקבוק
היא להעציב אותך, ולפגוע בך נפשית וכלכלית. איך היית מרגיש?"
"הייתי מבין שיש לך בעיה, והיית צריך להתפרץ. לא נגרם שום נזק
חמור, ותמיד ניתן לקנות בקבוק אחר מאותו הסוג."
"אבא, אתה לא מרגיש לפעמים שאתה מת מבפנים? שאתה עוצר את
הרגשות האמיתיים שלך?"
"וודאי שלא, בני. אלו הם הרגשות שלי."

שלפתי אקדח. כבר עשרות שנים שאחזקת אקדח אישי היא עבירה חמורה,
אבל באוסף הפריטים העתיקים של אבי מצאתי אחד. הודבקה לו מטרה,
"לא לשימוש, תצוגה בלבד", והרגשתי אופוריה מושלמת כשקרעתי את
המדבקה וטענתי את האקדח.
עכשיו, כשהוא טעון ומכוון אל אבי, אמרתי לו את מה שרציתי להפיץ
בעולם, וכל כך פחדתי, במשך שנים כה רבות.
"אני הטרו, אבא. אני אוהב בנות. אני מגורה מינית מנשים. אני לא
נהנה כשחודרים אליי, ואני מרגיש שמחללים אותי. אני חושב שדרך
החיים הטבעית, זאת שאנשים חיו בה עד ל'עולם החדש', הייתה נכונה
ותאמה באופן יותר נכון את התכונות הפיזיות והנפשיות שלנו."
אבי היה בהלם, ואמי לא עיכלה את הבשורה לחלוטין. "אתה מודע לזה
שלהיות הטרוסקסואל זו עבירה, מן החמורות שבספר החוקים. ממצעד
הגאווה של שנת 2108 הוחלט על היות כל האנשים הומוסקסואלים,
וזאת בהמשך לתקנה משנת 2050, שבה הוחלט שכל בני האדם
מטרוסקסואלים, וזאת בהמשך..."
לא נתתי להם זמן ללחוץ על לחצן החירום ולהזעיק את היחידה
המקומית של בולשת ההטרוז. יריתי ירייה אחת לכיוון של אבי.
הכדור נכנס לו לבית החזה והתפוצץ שם. לבו הפך נוזלי. אמי מתה
מוות מהיר באותה המידה - הכדור חדר בין שתי הגבות שלה, הישר
לתוך האונה הימנית של המוח. היא מעולם לא שמעה את קול היריה -
היא מתה לפני שהוא הגיע אליה.
חשבתי על אבא, ואורגיות הענק שהיה מארגן בחדר. עשרות גברים,
חולקים את אותו הגבר - את אבא שלי. ואמא, אמא המסכנה שקיימה
יחסים רק פעם אחת בחייה, ולמטרה כה בזויה - הבאתי לעולם שכולו
צער ושכול.
"הייתם מתים גם לפני", אמרתי בצער כנה, "מתים מבפנים".