אכזבה כה מרה,
לוותה באורות מתגרים, ומנצנצים,
שהתכסיתי בשיערי, מול כל כך הרבה אנשים,
אבל הכי לבד בעולם.
אכזבה מעיקה, טפטפה כל כך עמוק,
שהרגשתי משותקת בפלג גופי העליון.
אפילו לבכות מצאתי כמכשול.
אותן מילים, חודרות עד ריקבון,
מחקו כל יראת כבוד
כל הערצה סמויה, כל רצון
להיות אתך.
כמה השתנית...
צא ממני, תנטוש חיי,
הפסק לגדום רצונותיי
לרמוס חלומותיי,
מאסתי בך,
אני בזה לך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.