"אדישים הילדים של היום"
זה מה שאני שומעת וסופגת.
"הם לא מבינים מה שהולך במדינה"
כן, גם את זה הם אומרים.

רוצה לצעוק להם:
"אדישים? אתם חושבים?
תנסו לחיות בחברה של היום
תנסו לחיות עם לחץ חברתי כמו שיש היום
להיות יפים-לעשן-להיות מאאגניבים-לא ללמוד
הסטיגמות של אחלה ילד בימינו
"ילד מקובל" אם עדיין משתמשים בביטוי הזה
תנסו לחיות במדינה שכל יום מישהו נהרג
מפיגועים-התאבדות-תאונות דרכים-רצח
תנסו לחיות בעם
חסר סבלנות-גורר-מגעיל-אגואיסט
תנסו להיות ילד בימינו
תנסו להעביר ילדות
שמחה-צוהלת-מאושרת-ילדותית
פשוט תנסו..אבל בימינו לא בימיכם
אנחנו משתמשים
בסמים-מעשנים-מקללים-יורקים-מרביצים-שורפים-פוגעים
כי אנחנו רוצים להתעלם מכל מה שקורה מסביבנו
להיות אדישים כן בדיוק.
זו המילה.
להיות אדישים פשוט לא לשים לב
לשים פס אחד גדול בינינו ובין העולם
בינינו ובין חברים-משפחה-זרים."

אבל לא יכולתי להגיד את זה הרי הם זרים.
ואני שמה פס עליהם.
לא אכפת לי מה הם אומרים-עושים-מדברים-מסתכלים
לא אכפת לי.
אני חיה בבועה שלי.
בועה של אדישות.
חברה של אדישות.
רוצה להשתנות.
אבל קודם רוצה שהחברה תשתנה.
שהאנשים שאני חיה איתם ישתנו
ואז אני יוריד את כל החומות והמגננות שלי.
אני יוריד את הפס שלי.