היא בסך הכל רצתה לבקש את המלח...

אך עוד לפני שהספיקה להוציא מילה -
אחד מאותם משפטים רגילים נזרק לאוויר.
וכמו במן קסם - דממה מחרישה עטפה את השולחן,
דממה חונקת.
אך אף צד לא נשאר חייב והמשפטים שלפני רגע היו רגועים,
מתחלפים בצעקות שעוברות וחוזרות...
היא הרכינה את  ראשה,
מסתכלת על האוכל בחוסר חשק...
ויודעת שהיא כבר לא צריכה את המלח...
כי מלוח לה בגרון גם ככה...


-----

שוכבת במיטה,
שומעת צעקות בוקעות מהסלון...
ואז שקט.

ופתאום השקט שכל כך ייחלה שיבוא,
מפחיד אותה...


ולבד לה.