|
שעת ערביים,
העמק נפרס מן החלון.
אני לוקח את עינייך
לטיול ארוטי אחרון.
צווארך הצחור,
עדין כברבור נרתע
בצמרמורת קלה
בין שפתיים ומגע
עוצמת עינייך בתענוג
מלהט תשוקותיי,
עצם הבריח שלך
כמו עוטה מרבד של נוצות.
אור הנרות בחדר,
מעיר את מערומיינו על הקיר.
זוג צלליות מתפטלות בשקט.
הג'אז ברקע מנגן ניגון זעיר.
אני יורד לעבר שדייך,
אל המעיין שבינם
מרטיב אותם קלות,
מגרה את הפטמות.
את יושבת עליי, חומך אל חומי.
מעביר ידיי בצדייך
בנגיעה דקה
את מגיבה בצמרמורת חדה.
מתנשקים בפרעות,
נושך את שפתייך נושכת שפתיי.
להט הנשימות גובר על הג'אז
האגן שלך נע באיטיות מגרה.
אני אוחז בירכייך באחת
ותומך בגבך בשניה.
אני מביט בעינייך
וברגע אחד -
זהו טיול ארוטי אחרון,
מכאן את הדלת תצאי,
ויותר...
לא תחזרי.
|
|
|
צבא זה דבר
מיותר!, באמת,
בשביל מה?
פשוט נגיד
לערבים שאנחנו
ניצוליי שואה
וזה יעבוד!
במקום גדר טובה,
נבנה מסכיי
קולנוע ענקיים,
כמו בדרייב-אין,
ונקרין עליהם כל
היום עמוד האש,
שואה של קלוד
לנצמן, אם הם
יעשו בעיות נביא
להם ספישל
שינדלר, כולל
ראיון עם
אישתו!
סרן בנימין
גלעד, מנסה
טקטיקה אחרת! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.