לפעמים אני מצליח.
לפעמים אני מצליח לפתוח חלון,זה לא קל לי, וזה לא קל לי כי אני
פחדן!
תראו איזה כלוב יש לי, כלוב עלוב והמפתח, המפתח אצלי!
לא מזמן גיליתי שהוא אצלי ועכשיו אני מרגיש כמו אדיוט שכל
השנים חיכיתי שמישהו יבוא ויפתח לי את הכלוב, מזה חיכיתי,
צעקתי, השתוללתי, התחננתי שמישהו ישים לב ויפתח לי את הדלת.
עכשיו שאני כבר יודע איפה המפתח אני עדיין לא יוצא הרבה, אני
פוחד לתת לכם לגעת בי, פוחד לתת לי לגעת בכם כי אולי בסוף אני
עוד יפגע בכם. אני פוחד וזה לא בגללי, אני פוחד בגלל שכבר
נפגעתי ואני לא רוצה יותר, הספיק לי, אני לא יודע אם אני יוכל
להתמודד עם זה שוב!
מכיוון שאני אדם שאוהב לתת אז הפכתי את עצמי לליצן, ככה אני
נותן, מספיק שאני נותן לכם סיבה לחייך אבל אני יכול ורוצה לתת
הרבה יותר רק שאני מפחד לא לקבל בחזרה! פעם לא הייתי ככה, פעם
נתתי לכולם לגעת, ככה בלי שום סינון ובגלל זה בניתי לי את
הכלוב.
אני רוצה, רוצה לשבור הסורגים להוריד את המחסומים ושוב לתת אני
רק מחכה לרגע הנכון שאני ידע שיש בי מספיק כוח. אבל זה לא שאין
לי חלון,  מדי פעם אני מביא הצצה של רגש לעולם ואז מהר שוב
נסתם.
אני יכול גם יותר מלהצחיק וחשוב לי שתדעו שגם כתף אני יכול לתת
לכולם ואוזן ולב אבל רק עכשיו קצת קשה אז צריך לעזור לי קצת
שזה יצא!