הצנחן / שתיקת הסלעים |
שדה בזלת וקטל אך קרב,
מאפיל עב שחור
וברקים בצדו-
בהספד מזויף וצורם.
את מלמול הקוצים שהשחירו הלילה,
שדות מרעה רחבים יבשים,
מכלה הדליקה,
לא נראית אך קרובה-
במוחו של עמי הדלוק.
לא נופי הנחלים.
לא פסגת החרמון.
חודי הסלעים שפצעוני- בכו לי.
קוץ שננעץ בברכי - אחז בי.
ארצי.
כשהשחר לא יקום
ואנו כבר נהיה שם,
ישכרו- גם ישחירו סלעים.
זה מחיר הדליקה ואותו נשלם-
שותתים בדמדומים ארוכים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|