ויקטוריה היתה אחת נחמדה כזאת. אף פעם לא חיפשה לעשות
צרות, תמיד חביביה לבריות.
בחופש היא עבדה בבנק.עבודת ניירת בעיקר. תייקה, סידרה לפי מספר
חשבון, ובשני וחמישי לקחה והביאה דואר, עשתה את כל מה שביקשו
והייתה מאוד חרוצה. כך העידו גם העובדים. רגע מנוחה לא היה
לרגליה הקטנות.
יום חמישי. יום דואר.
"רגע! ויקטוריה!.. את הולכת לדואר עכשיו?" דרשה אחת העובדים.
"עוד מעט. יש לך דואר לתת לי?" ענתה ויקטוריה בחיוך כמובן.
"כן, שבי פה רגע, זה צ'ק של תרומות מתושבי כפר סבא לפיגוע שהיה
בדולפינריום, חשוב מאוד שזה יגיע לבנק הלאומי. לכי לבנקול ותני
שם את הצ'ק, אל תשכחי לחזור עם קבלה!"
"אין בעיה, נירה, בשמחה" אמרה והלכה עם שק הדואר והצ'ק בידה.

 


"רידג'! אני חייבת להתוודות בפניך. הבן הוא לא שלך..
הוא של אח שלך.."
"אני לא מאמין לך ברוק! כל הזמן הזה רימית אותי.. אני המו.."  
"..אנחנו מפסיקים תוכנית זו למהדורת חדשות שהגיעה זה עתה.
ברחוב אחוזה ברעננה, בצומת של בנק לאומי ליד "יד לבנים" ארע
פיגוע. מחבל מתאבד פוצץ עצמו עם מטען מלא במסמרים וחתיכות מתכת
חדות. בפיגוע שבעה פצועים קשה, שניים במצב בינוני ונערה אחת
שחייה.. נלקחו .. מעימה.

נמשיך לעדכן אתכם בהמשך.."