פשוט- מין דבר שכזה, במין מצב שכזה.
וזה -לא- שווה הרבה.

פתאום אני מסוגלת לקום ולקפוץ,
אחרי שהייתי משותקת זמן כה רב,
ופתאום אני מסוגלת להתמודד עם הכאב.
פתאום אני צוחקת- אבל צוחקת בלי סיבה,
צוחקת בשביל לצחוק, צוחקת בלי הפסקה
כי סוף-סוף אני יכולה.

לצחוק על הטיפשות ותמימות שהיתה,
לצחוק על הכלוב שבתוכו הייתי כלואה
אני חוזרת להיות חופשייה..
בדיוק כמו שאני רגילה.

בין רגע הבנתי שאתה לא באמת מכיר אותי.
שברת את ליבי - ואני לעולם לא אשכח,
בכיתי במשך שעות - אך אחרי ששתקתי לכמה שניות,
מיד חזרתי להיות אני- עצמי,
האני האמיתי?

אחרי כל ההצגות האלו, אחרי כל המשחקים
הבנתי שעדיף לשתוק,
כי מבחינתך אני תמיד אדבר שטויות.
אני מריגשה די נורא, שגרמתי לעצמי לסבול
ושהתאהבתי דווקא במי שפשוט לא יכול.

עכשיו אני חופשייה, אני אומרת שוב ושוב
עכשיו אני אמיתית, אני מנסה לנחם,
עכשיו אני..לבדי, בעולם כה אכזרי.

הצחוק שלי מזוייף- הוא נשבר מדי פעם,
החיוך שלי אדיש וחסר כל חן,
והעיניים הדומעות מסגירות את כל הרגשות.
רק שלא יראו שאני בתקופה קשה-
רק שלא ישאלו 'מה קרה??'.

אני מנסה להסתיר את עצמי בכל הכוח.
כבר לא אוכל לאהוב אותך,
וברור למדי שלעולם לא תאהב בחזרה,
לפחות לא באותה מידה.

את ליבי לקחתי חזרה,
את אהבתי מחקתי מהשגרה.
רק נותר לי... להפסיק לבהות בך,
ולחשוב עליך כל דקה.

תגובות יהיו דבר ממש נחמד :)