משהו השתבש לי במנגנון השכלי
כאשר ניצבה לראשונה אל מולי,
ובא אותו גל של חן מבושם
אשר הביאה עמה רוח ים.
רענן הייתי באותו בוקר מאי-פעם,
כבמשב רוח ביום שרב,
אחרי אותה פגישת עיניים מהירה
בה כבר נאמר בחשאי: "בואי למיטה".
התענגתי על אותן מחשבות מתרוצצות
במנהרות היצר העמוקות;
דמיינתי כבר נרות רומנטיים מפיצים אור רך
על קימורי גופה אשר ממנו כל חשקי נדרך.
כל קימור בגופה חייך אל עיניי
כאשר לעת ערב נעתרה לחיזוריי
ואחרי שעות התייחמות דרוכה
נכנסה עמי למיטה.
כל שעות הצפייה התפרקו מיידית
כאשר הסתערתי על גופה עם ידי ולשוני;
חווית כיבוש כזאת יש רק פעם בחיים...
ואולי תתחדש שוב באביב.
בנועם מזמין אטלטלה שנית,
לא אתן לכבות האור כאילו לא חדר לתוכי,
ואצפה שתרעד אל כיווני
באותה שקיקה כל-חושית.
01/02/05 © |