אלי אל / משאלות |
מתכרבל בעריסתו,
מגל קציר
נשמתך,
שורות שורות
של הרהורים,
במבט הקורא
אלייך.
אגלי צחות
כוכביו
מנצנצות
שקופיות עינייך
משק של
אהבה.
וילון מתנפנף
רוח הזויה
מרחק דהור,
על
פרצי לילה
נעלמים.
וידך מושטת
משאלה
אל ההרים,
וכוכבי נופל.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|