|
בכל יום שחולף
חווה
רגע קטן של בדידות
זה מרגיש
כמו
אקורד צורם
כמו
אצבע שהוסטה בשוגג
מיפי המקלדת.
יום אחר יום
צובט בי
רגע בודד של בדידות
כמו
צביעה שיצאה מהקווים
כמו
רכבת שירדה מהפסים
מתנדנדת בין רגעים |
|
|
והנה עוד פריט
טריוויה מעניין:
בשיר הפתיחה של
רחוב סומסום
הישראלי מסבירים
איך להגיע לרחוב
סומסום (מן
העמק, אל המים,
הרחוב עולה).
בשיר הפתיחה
האמריקאי של
רחוב סומסום
שואלים איך
להגיע לרחוב
סומסום! (Can
you tell me how
to get to
Sesami
street?). יש
לנו את רחוב
סומסום 23 עונות
פחות מהאמריקאים
וכבר הבנו איך
מגיעים. מי אמר
שישראלים לא
חכמים יותר?
מכורה כפייתית
לרחוב סומסום
היגרה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.