"מטורפת" הוא מחייך "מטורפת שלי!" הוא גורם לי לחייך.
כבר חודשיים שאני מחייכת בזכותו. מחייכת בטירוף!
ברגעים מסויימים נדמה לי שהוא השפוי היחיד, כולם מטורפים ואני
מלכת הטירוף בעולם המטורף שלי.
אולי אני קצת מאזנת אותו, אולי הטירוף שבי גורם לשפיות שלו
אושר כי כמה כבר אפשר להיות שפוי, זה יכול להוציא מהדעת!
לפעמים הוא מרשה לעצמו להסחף איתי ואז יש לו בעיניים ניצוץ של
ילד, לפעמים אני נסחפת איתו לים של הגיון, שונאת הגיון, הוא
הופך אותי למן מטורפת הגיונית שכלואה בבועה הגיונית ומנסיון זה
לא ממש מוצלח בשביל שנינו.
הוא מחבק אותי וקצת עצוב לי, הוא אומר שאוהב והעצב מתגבר, הפחד
בוער, כמה שזה לא פייר שההגיון הזה חושב על כמה יכל להיות לי
טוב עם "אותו" אחר.
שוב חוזרת לטירוף כי שם הכי נוח, שם אני רק גורמת לו לצחוק ולא
חושבת בכלל על כמה זה לא בסדר.
לפעמים החיוך שלו גורם לי לחשוב שגם אני הייתי רוצה חיוך כזה
אמיתי.
זה לא שאני רעה, זה לא שאני עושה דווקא זה רק שהוא אוהב
אותי... אני לא.
הוא גורם לי לחייך לו, זה לא החיוך הכי אמיתי ומבחינתי זה אולי
הרגע הכי שפוי.
מחייכת לו חיוך כפוי, נמצאת איתו וזה רגע כפוי.
הטירוף האישי שלי לצערי זה לא הוא!