עופרי עופרי / בלילות אחרים |
האור בחדרה עוד דולק.
בשקט: כותבת, בוכה, מתייסרת.
העט כגל כותב - הזיכרון כמו ניתוח כואב.
מעמקי הבדידות מתגלים,
רצונות שקיוותה נכתבים.
ציפורים שורקות את כאבה,
התנים בוכים במקומה.
ומחר היא תקום והשמש תזרח,
אף אחד לא ידע שאתמול
כאבה.
ולעת ערב ,כמו בסרט חוזר,
תחזור לחדרה הקודר.
שם הכל ייזכר:
איך היא והוא שמחו,
בחדרה הקודר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|