כל הרחש הזה, ההבטחות, התקוות
כל האכזבות הבלתי ממומשות
גבישים של רטט והתרגשות,
עין מלאה ברגש ועצבות.
כמו אדם ריק מאהבה,
מסתחרר לו סביב עצמו, חסר תקווה,
מסתכל על המראה ועל עצמו
על טבע האדם, מחפש את טיבו.
לא מקבל שמץ של אהבה
כואב בשביל העולם כולו,
עובר דרך יערות של חמלה
אל עבר מבוכים שהיו פעם עולמו.
יודע שזה הכל רק עניין של זמן
עד שכל זה ייגמר ויחדל,
עד שהכל יהיה מוכן ומזומן
עד שיחדל הכאב בעיניו.
משלים עם מערומיו ומתיישר
יודע את מקומו בחלל ומתקבל,
פונה אל הלילה השחור בהשלמה
נרדם לעת שחר וסוגר עיניו בדממה.