"את עצובה?" הוא שאל,
"לא" היא ענתה.
הוא הרים את השמיכה,
היא לבשה את החולצה.
"הכל בסדר?" הוא שאל,
"כן" היא ענתה.
הוא לבש את המכנס,
היא קמה מהמיטה.
הוא הסיט קצוות שיער מפנייה,
היא הזילה דימעה מקצה עינייה.
הוא נשק על לחייה,
היא נשמה עמוק וחזרה לעצמה.
זרחה השמש מחריץ התריס,
אפשר לראות את הבוקר שהקיץ.
יושבים קרוב ורחוקים אחד מהשנייה,
יום חדש עלה, אולי יש תקווה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.