במרדף הבלתי נגמר אל מול הזמן המתכלה
מחפש עוד זמן לנחמה, זמן למענה,
מביט על עצמי מן הצד ומחפש
מסתכל על עצמי כמו על זר, ומקנא.
מהי הדרך הנכונה ומהו האושר המלא?
מהי הבחירה הברוכה ומה בי מתגלה?
האם איום שקט שממעל מטפטף לו וחודר,
תשובה לשאלותיי הקשות יביא
או שמא חלל בי ימלא?
האם את אוזני עלי לפקוח,
לא לנשום, לא לשכוח
את עניי לליל קרויות להותיר,
האם אמצא לי ולנפשי עוד מנוח?

מתקדם אל תוך הלילה
פונה בתחינתי אל עבר פנס רחוב מיותם,
מתפורר עם כל צעד, עם כל שעל שאקח
מתבלבל במחשבות, מפחד שאת עצמי אשכח.
הסמטאות החשוכות פחד זר נוטעות בי
הרחובות הקרים עמוסי רוחות ושקרים,
מתעכב מחשש בצל ענן
חרד על יום אתמול שחדר לו שאנן.
בתנועה כבדה וברגש כבוש ודל
עדיין לא מצאתי את עצמי בין שיח וגן,
לא יודע מה מתחולל אצלי עמוק בתוך הגוף
עדיין לא מצאתי לעצמי את הזמן האבוד.