התיישבנו במקום שייחודו היה עליו שפעם היה נוראי ועכשיו גם את
זה איבד. שיפוצים סיננתי לעצמי בבוז. פרסנו את השבץ נא והסכמנו
על החוקים.
הגיעה מלצרית.
תפריטים. בחירה. שני סיבובים של שבץ נא, חצי קולה וקצת בירה.
הגיע האוכל. אכלנו. לקראת הסוף נתגלה מחזה אימה, פניה של מוצאת
השערות ומלכת השבץ נא הפכו המומים ואני חשבתי שסוף סוף הכיתי
במילה שהיא בלתי ניתנת לערעור.
שערה! שערת בת אדם! אצלנו באוכל.
הגיעה מלצרית.
מה תרצו? המממ...
"קריירה מוזיקלית בשבילה ובשבילי רק סקס. תודה".
התפשרנו על צ'יפס.
הרבה סיבובים של שבץ נא ואפילו כוס מים. בחנו את הזוגות מסביב
וגילנו שכולם בשלב כזה או אחר של דייט. דייט, בבאר שבע, במקום
מחורבן באמצע הלילה. אם העולם הגיע למקום כזה הירהרנו אז בני
אדם יכולים למצוא אפילו שתי שערות בתוך האוכל שלהם בארוחה
אחת.
שערה! שערת בת אדם! אצלנו באוכל!
מוצאת השערות ומלכת השבץ נא, החליטה לחוס על נתיניה וויתרה
למלצרית. עליי לעומת זאת היא לא חסה, מילה של שבע אותיות. שבע
אותיות על כפול שתיים ועוד הבונוס. נותרתי מאחוריה אוכלת את
ענן האבק. לפחות אין שערות באבק הזה.
המצלרית החליטה לשאול אותנו איך היה. מוצאת השערות ומלכת השבץ
נא לא התאפקה וגילתה את הסוד הנוראי. עוד שערה היא אמרה
למלצרית. עוד שערה.
חשבון.
מקפלים את השבץ נא, את כבודי העצמי, את קלקול הקיבה שעומד
לבוא, ומחכים ומחכים.
מלצרית.
לא צריך לשלם.
חינם? הכל? איזה יופי, עשקנו את המקום.
"הייתי אוכלת פאה אם הייתי יודעת שזה מה שמקבלים".
השארנו טיפ 7 וחצי שקל. אי אפשר להגיד כמה אחוז זה כי מאה אחוז
מאפס זה גם כלום.