על הגג העולם ישבתי, איפה זה גג העולם אתה שואל? פה בפנטאוז בו
אני גר מיום היוולדי, כאן זה גג העולם. כל נס ציונה נשקפת
מתחתי, תמיד חלמתי להקים פה ערסל, כדי לתפוס שלווה בגג העולם,
אבל לא היו לי עצים או עמודים בהם אוכל להעזר, לבסוף העברתי את
הרעיון לחדר בעזרת ברגים חזקים שמתרחבים בתור הקיר, ושם שמתי
את הערסל מעל למיטה למקרה שהקיר חלש, או שהברגים לא באמת
מתרחבים בתוך הקיר כי זה נשמע מגוחך, או לחליפין שמא אני צריך
דיאטה וחבריי הטובים לא מגלים לי את האמת וכבר מספרים לי שלא
סתם הם קוראים לי "שמנה", כן כן, לא "שמן", אלא "שמנה" לא יודע
מאיפה זה בא להם, הם אומרים שיש לי אופי של שמן, אופי של שמן,
הכוונה היא לתכונות של שמן, להיות מגושם ולגרום נזקים, לאהוב
לאכול ולאסוף את כל הפקקים (אלו שיש במבצעים של קולה), אז אני
ה"שמנה" של החבר'ה, איזה כיף לי, את האמת אף פעם זה לא העליב
אותי, ושקוראים לי בשם הזה אני עונה ומתייחס, זה בסדר מבחינתי.

אז יש לי ערסל בחדר של גג העולם. ושישבתי בגג עצמו פתאום
הופיעה מולי דמות של עצמי והחלה לצעוק עליי ולהטיף לי על היותי
מי שאני, כי כלפי העולם שלי אני מלך, יכול הכל, אומר הכל
ומרגיש בעל עוצמה, אבל ברגעים שאני נספח לחבורה מסויימת, אני
חסר משמעות ואין לי דעה, אני ניצב בסרט לא חשוב או תפאורה של
עץ בתוך ג'ונגל פראי, פתאום כשדמות עצמי צועקת עליי, זה נשמע
רציני ואני מתקפל כמו ילד  פתאום אני כבר לא בגג העולם, אף אחד
לא נמצא שם, גג העולם ריק.
וזו נקודת החולשה שלי, המקום בו אני עצמי, המקום בו אני אמיתי,
בלי אף אחד, פתאום זו הרגשה של חוסר שייכות. ואז תוך כדי
שהדמות מטיפה לי, אני עוזב את הגג והולך לרגע למרתף לצלצל לטל
כדי להרגיש בטוח, להחזיר לעצמי את כוחות העל שלהם משום מה אני
זקוק, יש אנשים שחיים ללא הכוחות האלה כלל, איך הם מסתדרים?
אבל בני האדם  שונים זה מזה וזה יפה, יבוא יום ואטיף לעצמי ללא
הדמות ואפנים כל מילה וארגיש מלך בכל מקום וגם ארגיש מסופק,
ואם זה לא יקרה, אז לא נורא העיקר שאני מאושר, גם עם זה בחדר
של גג העולם, לפחות יש לי שם ערסל.