שוב, הוא יצא החוצה ממחבואו שהיה בין עצי החורשה הגדולה.
"השמיים יפים והירח מאיר באופן יוצא דופן..." הוא חשב לעצמו.
הוא חגר את חרבו לצידו השמאלי ונע אל הצוק.
בתמיהה הביט בו ידידו הינשוף בעיניו הגדולות
כשמאחוריו, בין השיחים הקרובים נפתחו להן זוג עיניים צהובות.
בדחיפה קלילה ומהירה הוא כיווץ רגליו וקפץ מעל אותו
עץ שכבר הכיר ממש טוב וחצה את קרחת היער.
נהמה חייתית הבהילה את דממת הלילה ששררה בין העצים
והוא מיהר להבין כי הינשוף פעל..
"טוב שעזבתי בזמן..." לחש לעצמו, והביט לעבר חשכת האימה
שנפרשה והתחזקה לה עם המרחק שצברה.
חרבו ננעצה באדמה בחוזקה, שעה בו הוא קפץ למים
כאחוז דיבוק... עיני הקופים הערניים שסרקו את
אדמת ההיקף של האגם הביטו בו בתמיהה...
מה, כבר עבר עוד חודש...? מה כבר הספיק לעשות???
חשבו לעצמם בעצב...
הבועות הרבות והשיער שצף על המים אישרו את חשדת הקופים
והם חזרו לצל העצים הבטוח בדממה מסקרנת.
עיניהם הכחולות שוב נעצמו באכזבה כחשים את הכאב.
נדחקים בין ענפי השלוחות לגזעים הם המתינו להמשך הידוע...
יצור הכלאיים הגדול חנך את שפת האגם הישן בהותירו פחד רב
על הצופים הנרעדים. אין זו הפעם הראשונה, כולם
ידעו...!
פני הדב ועיני הנשר נהיו כבר לחלק מהנוף הקטלני, עם השנים
שחלפו על היער המקולל. רגלי האריה האחוריות, שהחזיקו את גוף
הקרנף ורגלי התאו הקדמיות שעיטרו אותו, עבדו כעת ביחד,
כשירד על ארבע לאחר שעמד בפיזור אימת הדרתו על היער כולו.
מאדמת היער ועל המדשאה שופעת המים, דרך חלוקי הנחל
ההולכים ונרטבים, פסעה החיה על מידותיה הגדולות.
המים, כמעט ולא נעו. הוא יצר כמה גדלי דחף ראשונים
שהלכו וחזרו לאורך האגם הקטן.
השקט ששרר שם, כמעט וביקש מהציפורים הנאלמות להביא
את הבוקר.
אך, הס! היער, היטב ידע, כי בקשתו של יצור הכלאיים איננה
מתפשרת!
נראה היה כי צלילות המים התכולים קוראת לו להרכין ראשו וללגום
לרוויתו, אך לא זה הדבר שחיפש אותו אביר מקורנף שהשתקף בהם...
דג השפמנון הגדול והמיוחד התקרב בסקרנות אל פרח בודד
בצבע ירוק זוהר שצמח ויצא לו בין חלוקי הנחל, בקרקעית האגם.
פתאום משום מקום, הגיח ראשו הגדול של היצור.
הוא נגס בשיניו החזקות והקטלניות בדג הגדול ושלף אותו בפיו
מהמים הטהורים...
באכזריות שכזו, עודו מפרפר בין שיניו בבהלה,
יצא איתו הדב בקרירות אטית מהמים.
הוא עדיין ניסה בכל כוחו להשתחרר מהלסתות הענקיות תוך כדי יאוש
ופחד מהמוות. אך ההתנגדות רק האצה את זרימת דמו שניתז ממנו
לכל עבר...
שוב, עבר לו חודש.
שוב הרגו זה את זה אותם לוחמים, שבמלחמתם הקרה השחיתו
את נפשם ואת יופי הטבע.
שוב יחזרו הם על אותו התפקיד... ביום מתים, ובלילה חיים-לא
חיים!
ובחלוף חודש, האדם שהשתדל לשרוד ביער והרג את המפלצת
בתכסיסים.. יטביע את עצמו במים ויהפוך לדג.
והאדם שלא זכה לקרבת אחר באימתו שהפיל, יהרוג את חברו...
ועד שתזוכה נפשם, לא ידעו הם טעם המים ושלוות נשמתם. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.