אתמול בצהריים ניגנתי על המדרכה.
אתמול בין הערביים כך עברה השעה...

ליד חלקה של דשא אחרי שני בתים.
באזור ביתי שם נמתחים הקווים.

חשבתי לשבת לפרוט על המיתרים.
אבל משהו עצר בעדי - נחשפתי לחיים.

פתאום מתוך ההלם מצטיירת תמונה שלמה.
ואני אומר, 'מה קורה אתנו מה מה מה?'

יושב בטל, לבד, בצל, חושב לא, עוסק במצב המתגולל.

ללא ספק שמשהו לקוי, תלוש, בוהה ממש הזוי.

ובקרבת האמת, שכבר על ארבע - זוחלת.
מוצא נחמה שלעיתים אף מצערת.

מביט לעברו, בהערצה שכזאת, מאין קיבל את אותם הכוחות?
וממשיך מדי פעם, מזכיר לעצמי, לוודא ולראות בחטף את מקומי.
כי יש כאן הכל, משם ומפה, צריך להזכיר שאסור לנפות.
אבל בורג קטן, למה מסוגל?- רק בסיבוב ייעצר הגלגל.

אז חשבתי מעט, במועצה עם החזק מכל.
איך נשתפר, לא נטייח הכל...

ובסדר עולה, לאו דווקא בכוח.
אפילו את הקשה ביותר, ביחד נפצח.

רק לנצח remember - שפה זה You and Me
ואז בטוח אהיה וארגיש, בקיומי.